מבקשת המלצה לטיפול מתאים

שלום לך,
המטופל שאת מתארת קיבל מספר אבחנות [סכיזופרניה, OCD] ומטופל בתרופות עבור מספר מחלות [חרדה ודיכאון], אני מניחה שאם הוא בדיור מוגן לנפגעי נפש והוכר ע"י בט"ל כסכיזופרני הוא גם מקבל טיפול אנטי-פסיכוטי..
ריבוי ה'תגיות' הפסיכיאטריות שניתנו לאותו בחור לא עוזר להבין אותו ולטפל בו. ובכלל, בעיקרון, יש להבחין בין דיכאון או חרדות, או דיכאון מלווה בחרדות, כשהם האבחנה הראשונית - לבין חרדות, דיכאון או התנהגות אובססיבית כשהם משניים לאבחנה מרכזית של סכיזופרניה.
חלק ממה שאת מתארת אמנם אופייני לסכיזופרניה [ההתדרדרות בתפקוד, ההסתגרות החברתית, הקושי בויסות חרדות, הדיכאון שהוא במקרה שלו כנראה מישני לאבחנה המרכזית] . ולכן אני תוהה אם הטיפולים שהצעתם [ 'חשיפה הדרגתית' , CBT או ביו-פידבק] רלוונטיים עבורו. מטרידה בעיני גם העובדה שנעשית לו החלפה תכופה של טיפול תרופתי, הרי הגוף לא יכול להתרגל כך לתרופות.. אני מניחה שההחלפה התכופה הזו של טפול, כמו גם פנייתך אלי, הם על רקע אי-שקט מתמיד שמייצרים הבחור ומשפחתו.
ייתכן שהמחלה של הבחור טרם הובנה באופן ברור. האם נעשה לו אבחון פסיכודיאגנוסטי [אבחון ע"י טסטים פסיכולוגיים, נעשה ע"י פסיכולוג קליני]? אבחון כזה יכול לברר את האבחנה, ומעבר לאבחנה לברר את היכולות הספציפיות לאותו אדם - דהיינו להגדיר מטרות ריאליות לטיפול, ולזהות את נקודות החוזק שאיתן ניתן לעבוד. רצוי שהאבחון ייעשה ע"י פסיכולוג קליני מנוסה בתחום הפרעות הנפש הקשות. אם יש אבחון כזה מהשנים האחרונות [ייתכן שנעשה לו בעת אחד האשפוזים, אם היו] רצוי לבקשו ולהיעזר בו בתכנון הטיפול.

בהצלחה ,

הבחור אובחן כלוקה בסכיזופרניה לפני כ-9 שנים (בעקבות האשפוז הראשון), ומאז כאמור חלה החמרה במחלה.
עד כמה שידוע לי לא היו לו אישפוזים מאז ולכן לא נעשה אבחון נוסף.
האם לדעתך לאחר שפסיכולוג קליני יעשה לבחור אבחון פסיכודיאגנוסטי, שיחות עם פסיכולוג עשויות לסייע לו? ברצוני לחדד שהבחור סובל בעיקר מאובססיות וחרדות והדיכדוך הינו משני ונלווה לחרדות.
יש לציין שהעבודה בדיור המוגן על חשיפה הדרגתית ליציאות החוצה הפחיתה את החרדה שלך מהיציאות מחוץ לבית באופן משמעותי, כיום הוא הולך לבד למכולת ולבית המרקחת הסמוכים למקום מגוריו, כשקודם לכן הוא לא היה מסוגל לעשות זאת ללא ליווי.
תודה רבה!

עלי להבהיר כי הייעוץ בפורום מטבעו מוגבל, אין לי מספיק אינפורמציה כדי לתת כאן יעוץ או הדרכה באופן פסקני.
אומר עם זאת כי אם אבחנתו הראשונית נעשתה בגיל 16, גיל ההתבגרות, יש מקום לחשיבה מחדש ע"י אבחון-פסיכודיאגנוסטי [יש הבדל בין 'אבחון' ע"י פסיכיאטר, לבין טסטים פסיכולוגיים]. וכן, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג קליני הן לגבי הבנת ההפרעה והן לגבי אפשרות טיפול ע"י שיחות - בהתאם למה שיראה אבחון פסיכו-דיאגנוסטי.
[ולעניין האבחנות והמושגים הפסיכיאטריים : כאשר האבחנה הראשונית היא סכיזופרניה התופעות האחרות הן בד"כ משניות. חרדות כחלק מחשיבה פסיכוטית כאשר אבחנה ראשונית היא סכיזופרניה זהו עניין אחד, וחרדות כסימפטום נילווה לדיכאון הוא עניין אחר. ובד"כ חרדות דיפוזיות, בדומה לחום גבוה, הן הדבר הנילווה ולא המרכזי, גם אם הן הדבר הבולט בתמונה הסימפטומטית. דכדוך אינו נילווה לחרדות אלא להיפך.. לדברים הללו יש חשיבות הן בהבנת המטופלים והן בהחלטות על טיפול כולל טפול תרופתי].

כל טוב,