מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- מבקשת המלצה לטיפול מתאיםנופר31/01/2014
שלום,
במסגרת עבודתי כעובדת סוציאלית אני מלווה בחור בן 26, שגר בדיור מוגן לנפגעי נפש. הבחור מאובחן כלוקה בסכיזופרניה ו-OCD. הוא מקבל תרופות נגד חרדה אובססיות ודיכאון, ומבקר אצל הפסיכיאטר שלו אחת לחודש וחצי.
הבחור מאוד אובססיבי וחרד. שואל אותי שוב ושוב אם אכפת לי ממנו, אם אני רוצה לטובתו, וכשאני עונה לו שכן הוא עדיין לא נרגע וחושב שאולי אני לא אומרת לו את האמת. הבחור מוטרד ממה האנשים בסביבתו חושבים עליו, מה שגורם לו להימנע מיצירת קשרים חברתיים וממפגשים עם אנשים. הוא סובל מחרדה כללית, חושש שמשהו רע יקרה, מפחד לצאת החוצה ללא ליווי ולרוב המקומות זקוק לליווי המדריכה (אנו עובדים איתו על חשיפה הדרגתית ליציאות מחוץ לבית). בנוסף לכך הבחור מדוכדך רוב שעות היום , אומר כל הזמן שהוא לא מרגיש טוב, שהוא לא נהנה משום דבר שעושה.
הפסיכיאטר שלו (שנחשב למאוד טוב בתחומו) מודע למצבו, והוא ביצע לו שינויים תרופתיים לעיתים קרובות, אך לא היה שיפור במצב. לדברי הפסיכיאטר, הבחור מקבל את המינון המקסימלי של כדורים נוגדי חרדה, דיכאון ואובססיה, וכן הוא כבר ניסה את כל סוגי הכדורים נוגדי החרדה.
בחודשיים האחרונים הבחור אינו עובד, אך בקרוב מאוד יתחיל עבודה חדשה. יש לציין שגם כשעבד, הוא לא התמיד ונעדר לעיתים קרובות מעבודתו.
אני מנסה להראות לבחור את חצי הכוס המלאה, הדברים הטובים שיש לו בחייו, אך לא נראה שזה עובד. כמו-כן, לבקשתו הצעתי לו דרכים להתמודדות, כמו לעשות ספורט, לבטא את רגשותיו ביומן או בעזרת ציור, אך הוא דחה את הצעותיי ואמר שזה לא יעזור (למרות שלא ניסה מעולם).
יש לציין עד לפני 4 שנים הבחור הרגיש הרבה יותר טוב, יצא לטיולים ונפגש עם חברים ולא סבל מחרדות, אך בשנים האחרונות חלה החמרה במחלה.
שאלתי בעבר את הפסיכיאטר שלו מה דעתו על טיפול קוגניטיבי התנהגותי והוא אמר שטיפול זה לא מתאים לבחור כי מצבו מאוד מורכב. ואני בהחלט מסכימה איתו, אין לו גם את הכוחות הנפשיים לטיפול הנ"ל, שדורש הרבה השקעה של אנרגיה.
הבחור הלך עם אימו למספר פסיכיאטרים נוספים כדי לקבל עוד חוות דעת, אך הדבר לא הועיל. לא שינו לו את הטיפול התרופתי, ולא הציעו שום טיפול אחר/נוסף.
שאלתי היא, לאור המצב שתיארתי האם תוכלו להמליץ על איזשהו טיפול פסיכולוגי או אחר? האם לדעתכם טיפול בביו-פידבק עשוי להועיל?
תודה מראש!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר מבקשת המלצה לטיפול מתאים - תגובה
אירית כהן01/02/2014שלום לך,
המטופל שאת מתארת קיבל מספר אבחנות [סכיזופרניה, OCD] ומטופל בתרופות עבור מספר מחלות [חרדה ודיכאון], אני מניחה שאם הוא בדיור מוגן לנפגעי נפש והוכר ע"י בט"ל כסכיזופרני הוא גם מקבל טיפול אנטי-פסיכוטי..
ריבוי ה'תגיות' הפסיכיאטריות שניתנו לאותו בחור לא עוזר להבין אותו ולטפל בו. ובכלל, בעיקרון, יש להבחין בין דיכאון או חרדות, או דיכאון מלווה בחרדות, כשהם האבחנה הראשונית - לבין חרדות, דיכאון או התנהגות אובססיבית כשהם משניים לאבחנה מרכזית של סכיזופרניה.
חלק ממה שאת מתארת אמנם אופייני לסכיזופרניה [ההתדרדרות בתפקוד, ההסתגרות החברתית, הקושי בויסות חרדות, הדיכאון שהוא במקרה שלו כנראה מישני לאבחנה המרכזית] . ולכן אני תוהה אם הטיפולים שהצעתם [ 'חשיפה הדרגתית' , CBT או ביו-פידבק] רלוונטיים עבורו. מטרידה בעיני גם העובדה שנעשית לו החלפה תכופה של טיפול תרופתי, הרי הגוף לא יכול להתרגל כך לתרופות.. אני מניחה שההחלפה התכופה הזו של טפול, כמו גם פנייתך אלי, הם על רקע אי-שקט מתמיד שמייצרים הבחור ומשפחתו.
ייתכן שהמחלה של הבחור טרם הובנה באופן ברור. האם נעשה לו אבחון פסיכודיאגנוסטי [אבחון ע"י טסטים פסיכולוגיים, נעשה ע"י פסיכולוג קליני]? אבחון כזה יכול לברר את האבחנה, ומעבר לאבחנה לברר את היכולות הספציפיות לאותו אדם - דהיינו להגדיר מטרות ריאליות לטיפול, ולזהות את נקודות החוזק שאיתן ניתן לעבוד. רצוי שהאבחון ייעשה ע"י פסיכולוג קליני מנוסה בתחום הפרעות הנפש הקשות. אם יש אבחון כזה מהשנים האחרונות [ייתכן שנעשה לו בעת אחד האשפוזים, אם היו] רצוי לבקשו ולהיעזר בו בתכנון הטיפול.
בהצלחה ,* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתודה! שאלת המשך...
נופר01/02/2014הבחור אובחן כלוקה בסכיזופרניה לפני כ-9 שנים (בעקבות האשפוז הראשון), ומאז כאמור חלה החמרה במחלה.
עד כמה שידוע לי לא היו לו אישפוזים מאז ולכן לא נעשה אבחון נוסף.
האם לדעתך לאחר שפסיכולוג קליני יעשה לבחור אבחון פסיכודיאגנוסטי, שיחות עם פסיכולוג עשויות לסייע לו? ברצוני לחדד שהבחור סובל בעיקר מאובססיות וחרדות והדיכדוך הינו משני ונלווה לחרדות.
יש לציין שהעבודה בדיור המוגן על חשיפה הדרגתית ליציאות החוצה הפחיתה את החרדה שלך מהיציאות מחוץ לבית באופן משמעותי, כיום הוא הולך לבד למכולת ולבית המרקחת הסמוכים למקום מגוריו, כשקודם לכן הוא לא היה מסוגל לעשות זאת ללא ליווי.
תודה רבה!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתודה! שאלת המשך... - תגובה
אירית כהן01/02/2014עלי להבהיר כי הייעוץ בפורום מטבעו מוגבל, אין לי מספיק אינפורמציה כדי לתת כאן יעוץ או הדרכה באופן פסקני.
אומר עם זאת כי אם אבחנתו הראשונית נעשתה בגיל 16, גיל ההתבגרות, יש מקום לחשיבה מחדש ע"י אבחון-פסיכודיאגנוסטי [יש הבדל בין 'אבחון' ע"י פסיכיאטר, לבין טסטים פסיכולוגיים]. וכן, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג קליני הן לגבי הבנת ההפרעה והן לגבי אפשרות טיפול ע"י שיחות - בהתאם למה שיראה אבחון פסיכו-דיאגנוסטי.
[ולעניין האבחנות והמושגים הפסיכיאטריים : כאשר האבחנה הראשונית היא סכיזופרניה התופעות האחרות הן בד"כ משניות. חרדות כחלק מחשיבה פסיכוטית כאשר אבחנה ראשונית היא סכיזופרניה זהו עניין אחד, וחרדות כסימפטום נילווה לדיכאון הוא עניין אחר. ובד"כ חרדות דיפוזיות, בדומה לחום גבוה, הן הדבר הנילווה ולא המרכזי, גם אם הן הדבר הבולט בתמונה הסימפטומטית. דכדוך אינו נילווה לחרדות אלא להיפך.. לדברים הללו יש חשיבות הן בהבנת המטופלים והן בהחלטות על טיפול כולל טפול תרופתי].
כל טוב,* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתודה רבה!
נופר02/02/2014* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם עצבניים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

