גניבה

שלום דנה,
מה שאת מתארת באמת מטריד. מטריד הפער בין תיאורך את בנך כ"מאוד טוב" "מאוד ישר" אחראי ומקסים - לבין העובדה שהוא גונב.
הפער הזה אומר שאולי אינכם רואים אותו באופן נכון, ושלבנכם יש חלקים/התנהגויות תוקפניים שאתם בקביעות מתעלמים מהם.
או, הפער הזה יכול להיות קשור למצוקה שעוברת עליו, והתנהגותו החריגה היא בבחינת קריאה-לעזרה.
בנוסף יכולות להתעורר תהיות סביב השאלה מה גורם לו כיום להזדקק לכסף ומדוע הוא אינו מעיז לבקש מכם את הכסף שהוא נזקק לו.
הוא הצליח בקלות רבה מדי לנפנף אתכם מהנושא ע"י כך שהוא 'התבאס מזה'.. [אז מה אם הוא התבאס??]. לדעתי יש מקום לבירור יותר מעמיק, אצל איש מקצוע. הכתובת היא פסיכולוג קליני שמתמחה ומנוסה בטיפול במתבגרים. זו יכולה להיות תחילה פנייה של ההורים לפגישת ייעוץ בה הפסיכולוג יוכל לשאול אתכם שאלות ולברר פרטים נוספים לפני שהוא נפגש עם הנער.

כל טוב,