פחד להתבגר

היי
אני בן 28 גר עם ההורים ונמצא בזוגיות. החיים שלי עשויים פסיפס של פלאשבקים, התודעה שלי פדוט מלאה בפלאשבקים מהילדות, ואני חש הרגשה תמידית של געגוע למשהו שאין, ופספוס של משהו טוב שהיה ומתרחק כל יום עוד קצת אל הבלתי ניתן לשחזור.
אפשר להגיד שאני ״אובר נוסטלגי״ ופוחד מהעתיד, העתיד נראה לי מפחיד מאשר הילדות הנעימה. אני מפחד להיות ברגע שאני אגיד לעצמי ״ זהו עברת עוד שלב בחיים, כבר יש לך אחריות ומשפחה״.
איך אני אמור לחיות עם הרגשה תמידית עצובה?