אני פונה אלייך על מנת לשמוע את דעתך ועצתך בקשר לבן משפחה שלי שנמצא במצב קשה מאוד ללא מוצא.
מדובר בבחור בן 40 , רב סרן במילואים , בעל תואר ראשון.
מזה 8 שנים, מאז שסיים את התואר הראשון והשתחרר משירות קבע, הוא גר בבית ההורים, בקושי יוצא מהבית, אינו מחפש עבודה, מנותק מחברים.
מבחינת עבודה, הוא ניסה פעמיים: פעם אחת, אביו סידר לו עבודה בחו"ל איפה שהוא עובד והוא נסע לשם לשבועיים וחזר כי "לא יכל יותר". בפעם השנייה סידרנו לו עבודה בארץ, הוא התקבל, החל לעבוד והתפטר אחרי חודש כי "לא היה מסוגל".
מבחינת חברים, הוא ניתק קשר עם כולם, כי הוא מתבייש במצב שהוא נמצא בו.
מבחינת טיפול פסיכולוגי, הוא הלך לטיפול פרטי במשך כשנה, וגם טופל בכדורים נוגדי דיכאון, אך הפסיק את הטיפול מאחר ולא חל כל שיפור ומבחינה כלכלית לא הרגיש בנוח משום שהוריו שילמו על הטיפול ולא היה טעם להמשיך אם לא חל כל שיפור. לאחרונה הוא החל שוב טיפול במסגרת קופת החולים, אך שוב, ללא תוצאות.
מבחינת ההורים, הם עשו הכול כדי לעזור, אך חוץ מלהעיף אותו מהבית, אין שום דרך אחרת שלא ניסו. הם מפחדים שצעד קיצוני כזה יגרום לו לפגוע בעצמו. מיותר לציין שהמצב בבית לא טוב ויש כל הזמן מריבות וקונפליקטים בקשר למצבו. חברה של ההורים, שהיא פסיכולוגית במקצועה, כבר הביעה דעתה שהמצב אבוד איתו, ורק מות ההורים, חס וחלילה, אולי יוכל לדחוף אותו להתמודד עם העולם.
מבחינת התנהגות, הוא מתנהג לרוב בסדר בחברת אנשים, עד שהשיחה מתגלגלת עליו, ואז הוא מסתגר, מתעצבן וננעל בחדר. כמו כן, יש לו הפרעה מסוימת, שהוא שוטף ידיים כ10 דקות אחרי כל מצב שהיה סיכוי שיתלכלך לדוגמא: אחרי שהיה בחוץ, אחרי ארוחה, אחרי משחק עם האחיינים שלו וכד'.
המסגרת היחידה שבה הוא מתפקד ומרגיש כמו בן אדם נורמטיבי היא שירות המילואים שם הוא עושה חיל, אך הוא לא היה מוכן ועדיין אינו מוכן לשקול את האפשרות לחזור לשירות קבע , מה גם שכעת גילו לא מאפשר זאת. לחברין ליחידה הוא בדה סיפור שהוא כן עובד איפשהו על מנת שלא יסתכלו עליו בעין עקומה.
שאלותיי הן:
1. איך אפשר לעזור לו לצאת מהמצב הזה?
2. האם יש איזושהי דרך שלא ניסינו?
3. האם באמת המצב אבוד? האם צעד קיצוני כמו שהזכרתי יוכל לעזור?
.jpg)
.jpg)
.jpg)
טובי פלד
.jpg)
.jpg)
.jpg)
