מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- לא יודעת עד כמה אני נורמליתעדי06/04/2014
שלום,
במהלך שנים ארוכות היו לי הרגלים שבאו בתקופות, חלק כבר נפסקו וכו'. מדובר בהרגלים כל כך מוזרים שלא סיפרתי לאף אחד וגם לא ראיתי צורך לספר. למשל, הייתי נוהגת לגרש את ראש ולאכול את העור שיוצא או למשל בעיקר כשהייתי קוראת ספרים או חומר של הלימודים הייתי מורחת את העור על הדפים. או מתעסקת עם השיניים ומורחת את מה שהיה יוצא מהן. בכלל, היתה לי נטייה להריח דברים (חלק עד עכשיו), למשל אוכל שהיה יוצא לי מהגרון או לכלוך שהייתי מוציאה מתחת לציפורניים ברגליים. בעבר היתה תקופה די קצרה לדעתי שהייתי עושה לעצמי דלקות בעיניים על ידי גירוד השיניים והכנסה של מה שיוצא לעין (כמו שאומרים תמיד בצבא לעשות כדי לקבל גימלים), פשוט ניסיתי את זה, דחפתי גם חתיכות של עור לעיניים, וכשהית לי דלקת הייתי מריחה את המוגלה שהיתה יוצאת. בכלל יש לי נטייה להריח את כל הדברים האלה (מורחת מתחת לאף ומריחה). פעם גם תשלתי שיער מאזור קטן בראש ופעמיים בחיי היו לי קרחות קטנות ונקודתיות בגלל זה. בנוסף כבר תקופה שיש לי התעסקות מוגזמת עם האזניים. זה התחיל בניקוי אזניים ובחינה של מה שיוצא אוחר כך עבר לדחיפת של צמר גפן והוצאתו. לאחר מכן התחלתי לדחוף לכלוכים שהיו יוצאים לי מהאף כי אהבתי את התחושה של הנפילה של זה בתוך האוזן וההתעסקות עם זה. וגם במשך שנים לא הקדפתי לצחצח שיניים.
זה נשמע מכל מה שאמרתי שאני משוגעת. אבל מבחוץ אני נראית רגילה לגמרי. אני לומדת כרגע תואר שני במקצוע שבקיץ האחרון סיימתי את התואר הראשון שלו וקיבלתי רשיון לעבוד בו. אני בקשר זוגי עם בחור מדהים כבר שנה וחצי ואתמול איכשהו הכל יצא ממני והעולם שלו התהפך. הוא לא יודע איך לעכל את כל זה ואני לא יודעת עד כמה אני לא נורמלית. אמרתי לו שזה לא שכל היום אני עושה את כל הדברים האלה, היו דברים בעבר, דברים שקרו לפעמים. העניין עם האזניים והשיניים נמשך עד אתמול וקיבלתי החלטה להפסיק. אני אציין שיש לי גם הרגלים קטנים של סידור דברים על השולחן בצורה ישרה, סידור של השמיכה על המיטה שתהיה ישרה, סידור של הכריות (לא דברים שמונעים ממני לתפקד, אלא כמו מן אובססיות קטנות). אני לא יודעת מה לעשות, שנינו בהלם ולא יודעים איך להתמודד עם המצב. לדבריו הוא לא מכיר אותי ואני מרגישה שאני מאוד נורמלית מצד אחד, אבל מצד שני היו לי את ההרגלים האלה עד אתמול ואני לא יכולה להתעלם מהם. בעיקר כשהכל יצא החוצה. אני לא יודעת עד כמה יש עוד אנשים עם הרגלים מוזרים כאלה ועד כמה המצב שלי חמור.
אני לא יודעת מה לעשות... ביניים אני אבודה והקשר שלי בסכנה נוראית כי אני לא יודעת איך להסביר לחבר שלי את זה והוא מצדו בהלם ולא יודע איך לעכל ולהתמודד עם זה.
בבקשה, אני חייבת שמישהו יגיד לי עד כמה אני לא נורמלית.
תודה רבה!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר לא יודעת עד כמה אני נורמלית - תגובה
אירית כהן06/04/2014שלום לך,
חלק מההתנהגויות שאת מתארת [למשל ההתעסקות המרובה עם 'מוצרי הגוף' ]אנו מוצאים לא פעם אצל עוללים. כשהתנהגויות אלו שורדות או חוזרות באופן מוגזם בגיל בגרות זה עלול לעורר סלידה בזולת, ולהיחשב כהיעדר הרגלי-היגיינה תקינים. אם התנהגויות אלו 'משתלטות' על האדם או חורגות מצינעת הפרט זה עלול להפריע לתפקוד - כפי שגילית השבוע: החבר שלך מתקשה לשאת זאת. והאם כשסיפרת לו 'הכל' בדקת את גבולות הקבלה שלו אותך? או שמא, באופן לא מודע, רצית להרחיקו?
מבחינת ה'נורמליות' או ה'פתולוגיה' - התנהגויות אלו יכולות לנבוע לעתים מאי-שקט רב., יש לברר זאת. התנהגויות אחדות שציינת - כגון תלישת שיער ו'אובססיביות' - עשויות להיות חלק מהפרעה עמוקה יותר.
אני מציעה שלא תתייאשי, בהחלט לא! - אך גם לא תוותרי לעצמך, אלא תפני להתייעצות פרטנית אצל פסיכולוג קליני.
כל טוב ובהצלחה,* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתודה על התשובה. בנוגע לסיבה שאמרתי
עדי06/04/2014בנוגע לסיבה שאמרתי לו, הגעתי למצב שהרגשתי שאני מחוייבת לספר לו ולא להסתיר את הדברים האלה ממנו. הוא טען שטוב שאמרתי לו כי זה שלא סיפרתי לו פגע באמון שלו כלפיי.
הכל כמובן היה מתרחש בפרטיות ולבד ולא ליד אנשים.
כדאי לפנות לטיפול?
אני מרגישה שאני יכולה להשתלט על ההרגלים המגעילים, בעיקר לאחר שאמרתי לו וגיליתי.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתודה על התשובה. בנוגע לסיבה שאמרתי - תגובה
אירית כהן06/04/2014המשיכי בירור, כפי שיעצתי, אצל פסיכולוג קליני באופן פרטני. זה יהיה לטובת כל הנוגעים בדבר [את עצמך.. הזוגיות.. ההורות העתידית שלך ].
בהצלחה,* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם אובססיבים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

