צומת T

היי, אני בת 26 אמא לילדה נדירה שהיא כול עולמי ונשואה כבר כימעט חמש שנים. חייבת לציין שאני מרגישה שלא נהניתי מספיק מהעולם אך נכון לאותו הרגע היה ניראה לי שאני פועלת נכון, התחתנתי עם בכיר ליבי שגדול מימני ב11 וחצי שנה קנינו בית והבאנו לעולם את נונה שלנו.
ומשם הכול השתבש האהבה ירדה אם לא ניגמרה, התשוקה נעלמה החיים הפכו להיות שיגרה ולא מעבר !
הזוגיות התדרדרה לרמה שאני פשוט לא רוצה איתה יותר. הבכי לא פוסק המריבות רק נהיות יותר גרועות הרגשות הופכות לשינאה והרצון להיפרד הוא עז!!!!
אבל מה שעותר מעבר לקטנה שלי זה החשש שלה לחזור אחורה כי תמיד ניסיתי להיות בסדר בנורמה וזה מה שעשיתי חבר חתימה בית עבודה ועכשיו להיפרד זה לחזור אחורה ההורים לא יתמכו כלכלית יהיה נורא קשה והילדה תסבול .
יחד עם כול זה, רע לי אני מרגישה סוג של אומללות הגבר שלי לא שוכב איתי ואני לכ מכוערת ולא שמנה, הוא טוען שהוא אוהב אבל אני יודעת שלא, אין לי חום אין לי אהבה אני גמורה נפשית! כואב לי שהקטנה שלי נוכחת למריבות שכמה שאני מנסה למנוע או לעצור את עצמי אני פשוט לא מצליחה לשלוט בזה!
אני הופכת לאדם לא שפוי ואני לא מפסיקה לשאול או לנסות להבין איך אני מפסיקה עם האומללות הזאת?! אני רוצה חיים שלוים, להרגיש טוב לחייך!