לא יודע איך לקרוא לכותרת הזאת.

התייחסתי לנושא, לירון, בפנייתך הקודמת לפני זמן מה, אנא קרא שוב מה שכתבתי לך אז [27/1 , 28/1].
ייתכן שכדאי לתבדוק - אולי בעזרת המטפלים שלך - מה גורם מדי פעם להתגברות הסימפטומים ותחושות אי-הנחת שלך, האם יש מחזוריות עם הגיון כלשהו, או האם זה בעקבות אירועים כלשהם.

הרגש בטוב,

אז אולי זה אבא שלי שעכשיו כשהוא בבית עושה לי יותר חרדות..
אני לא יכול לדעת חוץ מלנסות .אבל מה לי ולמלחמות עכשיו?אני בקושי חי . אני חסר .... אןי לי מושג אלוהים ,זה הכל מהמצב הנפשי הרי ,אין משהו שאני באמת יכול לעשות חוץ מלחכות לתרופות..הרי כל התבטאות שלי היא כושלת אני מאבד את הקשר עם הרגש או עם המחשבות..עשיתי בעבר אבחון דיאגונסי ,את יודעת ..האבחון עם כל הטסטים וכו' אצל פסיכולוגית.לא לקחתי את התשובה עדיין כי עברתי מרפאה.את חושבת שזה יכול לעזור לי בלנסות את הבנת העניין של ,מה מחמיר לי את המצב?
כשאבא שלי לא היה פה לפני חצי שנה הרגשתי יותר טוב ..
וחוץ מיזה המטפלת הנוכחית שלי איננה מבינה בOCD אלה יותר בבעיות רגשיות.כייון שהOCD מפריע לי בצורה קיומית אני לא יכול לטפל בבעיות הרגשיות וגם לפסיכולוגית שלי ,ידיה כבולות.זה רק לחכות לתרופות כי אני גם ככה עבד של המוח ושל המחשבות שלי..
כל הזמן מחשבות קופצות , אתה רוצה לפרוק אבל אתה לא יודע איך..אתה בסופו של דבר מוצא דרך לפרוק ולבכות אבל אחרי חצי שעה אתה שוב נמצא בהתקף..
אני אוהב ללמוד אבל בגלל האופי אובססיבי המסריח שלי שאני מאבד תכלית עם המחשבות כל הזמן אני לא יכול ללמוד ואני גם בדיכאון אז אין חשק ויודעת מה אני שם פס על החוסר חשק אבל אני מתחיל ללמוד ונהיה לי רע..כל דבר שאני עושה נהיה לי רע..וגם שאני לא עושה כלום רע לי..מה זה שווה מה .??אני לא מצליח למצוא מרגוע איפה שהוא שלא יהיה לי רע ..אני מתבייש בעצמי שאין לי רגשות כבר אפיללו כלפי אמא שלי..אני כל כך נמצא בחסך רגשי שכבטלוויזיה בן אדם נמצא בסצנה אמוצינולית ,או אני שומע ממישהו על משהו רע ,הגוף שלי ישר אוטומתית מתחבר לסיטואציה ונהיה לי רע .אבל מה עם הרגשות שלי כלפי עצמי?איפה הם?נמאס לי הלוואי והיתיי יכול לקרוא כל פעם איזה דף שמסביר בדיוק על הבעיה שלי ,הבעיה שזה יהפוך למחשבות טורדניות ..ההלך חיים שלי לא בריא כי כל הזמן יש נזקים שמפריעים לי להתקדם . גם הקטע הזה שיש לי בזמן האחרון שאני מדבר על מוות ועל זה שאולי זה הסוף ? גם זה חצי מפוברק.טוב בעצם זה היה אמיתי ,אבל אירית,אני באמת מוצא את עצמי מפברק דברים ומרוב החסך שיש לי בחיבור ,כל מחשבה שקופצת או כל דבר שאני שומע באינטרנט או בטלוויזיה ,מעורר אצלי את מה מפריע לי.אני כאילו ניזון ממקורות חיצוניים ולא מעצמי.איפה ההתחברות לסיפור שלי ולמה מפריע לי? ,זה בעיה בתוך בעיה.אתה מוצא את עצמך כל יום עושה עוד נזק ,בין עם זה משפחתי ובין עם זה לעצמך ..אתה רק מחכה לתרופות.כבר שנתיים למעשה.
ומה הקטע הזה גם ,הרי אני לא יודע מה באמת ההפרעה השולטת בי חוץ מי OCD שזה ברור כשמש לי וגם ברור לעוד 20 רופאים שאבחנו ככה.אבל אני יודע שיש עוד משהו ..ואני צריך לדעת מה הוא,אבל בגלל מחלת הספק אני אף פעם לא ירגע.אז מה?לשחרר?להיות כמו כלב?הרי המחשבות מחלחלות וכואבות.וכל מי שמנסה לעזור לי,אני מקשיב,אבל אחר כך זה הופך לי למחשבות טורדניות!

אני מתרשמת, לירון, שהטיפול שלך 'מפוזר' על פני מטפלים שונים [האבחון במרפאה 'ההיא' ואינו בידי הפסיכולוגית הנוכחית, בדקו אותך לדבריך כבר אינספור רופאים, ואתה 'ממתין 'כל הזמן להחלטה על תרופות]. הפיזור הזה והתחלופה הרבה של מטפלים מבלבלים... ולא מאפשרים טיפול טוב.
צר לי שאינך מצליח לעצור! ולהיצמד לפסיכיטאר אחד ופסיכולוג/ית אחת לתקופה מספיק ארוכה.

הרגש בטוב,