עזרה בבקשה !!

משי,
מי עוד 'בסביבה' [ גר איתך ועם אימא, וכדומה] ? מה עם אבא, אחים ואחיות?
והאם אימא מטופלת ע"י גורם כלשהו [למשל מחלקת רווחה של העיריה]?

תודה על עזרתך..
יש לי עוד 4 אחים ואבא גם גר איתנו ..אף אחד לא יודע מזה כלום ועכשיו גם אחותי שהיא בת 16 גילתה את זה ובקשתי ממנה שלא תתערב ושאני יטפל בזה אמא שלי חושבת שרק אני יודעת אז בקשתי ממנה לא לספר לה ..ואמא לא מטופלת בכלל....

משי, אינך יכולה 'לטפל' במצב בעצמך, וזאת מכמה סיבות.
ראשית, הרקע הנפשי להתנהגות של אימך [הגניבות] צריך כמובן להיות מאובחן ומטופל ע"י איש מקצוע.
מעבר למבוכה החברתית והבושה הנגרמות לאדם אשר הוא נתפס - הגניבות הן בדרך כלל איתות למצוקה נפשית, אפילו זעקה, "שימו לב שיש לי בעייה..עזרו לי". באופן לא מודע אימך משתוקקת להיתפס - כדי שמצוקתה תאובחן ותטופל.
אינני בטוחה שאת עושה נכון כשאת 'סוגרת' את העניין בינך לבין אימא.. ויש לשער שהיא תמשיך עד שכולם יידעו, כדי שסוף סוף תגיע לגורם מקצועי שיוכל לעזור למצוקתה הנפשית.
אני ממליצה לך לערב בהקדם גורם מקצועי, למשל עו"ס במחלקת רווחה של העיריה.. או פסיכולוג באופן פרטי.. או את רופא המשפחה.. מישהו שאיתו תוכלי לשקול כיצד להתנהל.

[שאלה נפרדת, וחשובה , שעלייך לדון בה עם איש מקצוע- כיצד זה שאת חשה שעלייך נופלת 'האחריות' לטפל באימא??]

בהצלחה,

עלייך לשאול את עצמך [אולי בעזרת התייעצות כפי שהצעתי עם אחד הגורמים שציינתי] האם לא נכון יותר לערב מישהו בוגר ממשפחתך, כגון אביך?

אני יודעת שאני לא יכולה לטפל באמא לבד אם הייתי יכולה כבר הייתי עושה את זה ...
למה חייב לפתוח את זה עם כולם ולא לטפל בזה רק כשאני ואמא יודעות..?
אני לא משתפת את אבא שלי כי אני יודעת שאם זה יקרה יהיה הרבה באלגן באשמתי..ואמא שלי תמצא עוד סיבות להאשים אותי בהרבה דברים..
לפעמים אני מרגישה כבר מיואשת כי אני בעצמי עוברת דברים קשים מאוד שאני לא מסוגלת לשתף בהם חוץ ממדריכה שלי שיודעת ,בכיתה י עברתי פגיעה מינית ואולי סיבה נוספת שאני לא יכולה לשתף את אמא כי אני לא סומכת עליה והגניבות רק חיזקו את זה ..שאין לך על מי לסמוך ..אמא שלי אישה מאוד חלשה נפשית ..אני חייבת לעזור לה אי אפשר להתחיל טיפול רק כששנינו יודעות????

ולגבי זה שאמרת שנופלת עליי האחריות לטפל באמא ...זה כבר ההרגשה בבית שאני הכי חזקה ואותי תמיד אפשר לשתף ובאיזשהו מקום אני מרגישה האמא והיא הבת..ככה זה מתנהל הייתי רוצה להוציא ממני את ה"תפקיד" הזה כי הוא כבד עליי מאוד אבל אין לי איך לעשות את זה ..כי לפעמים אני יודעת שהבית תלוי בי ואם אני ישבר אז...

כמה הרבה נטלת על עצמך, משי. וכמה קשה לך לתת אימון..
אולם לעתים נדרשת התערבות של איש מקצוע, גם את מבינה זאת. לכן את פונה אלי, כאן בפורום. אך הפורום מטבעו מוגבל, וכל מה שניתן לעשות כאן הוא לתת לך עצה כיצד להתנהל הלאה.
ייתכן שאילו היית מערבת את אביך היית יכולה לגייס את המימון הנדרש לצורך פנייה לפסיכולוג באופן פרטי. אך כיוון שאת חוששת לערב אותו [בצדק או שלא בצדק] אני ממליצה שתפני, ובהקדם! לעו"ס במחלקת הרווחה בעיר מגורייך, או לרופא-המשפחה. ייתכן שבעזרתם ותמיכתם כן תוכלי לערב גם את אביך.
קראי שוב מה שכתבתי לך בתגובתי הראשונה, נסיונך 'לסגור' את הדברים בינך לבין אימך עלול רק להחמיר את המצב. אימא שלך כמהה לעזרה מקצועית!

[וגם את עצמך כמהה לעזרה כזו וזקוקה לכתובת. האם המדריכה שלך, זו שאותה שיתפת, עזרה לך למצוא כתובת מתאימה? אם לא - ייתכן שתמצאי סיוע דרך פורום 'שוברות שתיקה'.]

כל טוב,

קודם תודה רבה לך על העזרה וההקשה סוף סוף מישהי שכן מבינה אותי חוץ מעצמי..
אני והמדריכה שלי רוצות להתחיל טיפול אבל נשארו לי 3 חודשים כדי להיות בת 18 אז אני מחכה כי מתחת לגיל 18 צריך אישור הורים ואני לא מתכוונת לשתף אותם אף פעם ..
ולגבי אמא אני יעשה הכל אני יתן את החיים שלי בשביל לעזור לה.!!! אני ינסה לבדוק יש דרך להתחיל טיפול לא יקר ?? אני לא יודעת אם אוכל לממן את זה בעצמי ..

באיזו מסגרת המדריכה שלך היא מדריכה שלך?
ומה פירוש 'אני והמדריכה שלי רוצות להתחיל טיפול'? איפה, ומה מקצועו של המטפל?

לנושא אימך , כפי שניסיתי שוב ושוב לומר לך - זו גישה מוטעית לחשוב שהטיפול בה צריך להיות כך על כתפייך ואחריותך! לא מעשי [אפילו קצת 'ילדותי'?] לחשוב שתוכלי לעמוד בזה לבד. לעתים עלינו להכיר במגבלותינו.. עלייך לערב את אותם אנשי מקצוע שהזכרתי. הם יעזרו לה להגיע לטיפול במסגרת הקופה, שאמנם יש בו רשימת המתנה, אך אינו יקר.

לגבי אמא את צודקת אני יעשה את זה ויערב עזרה מקצועית..
ולגבי..המדריכה שלי היא דרך בית הספר הלכנו לארגון שנקרא מסל"ן כי לא רציתי דרך הבית ספר ושהמורים ידעו או משהו כדי שלא ישתפו את אמא שלי ..
ודרך מסל"ן דיברתי עם עו"ס והיא אמרה שכדי להתחיל טיפול עם פסיכולוגית צריך אישור הורים או גיל 18 אז אני מחכה ..

תודה על הדיווח המרגיע, משי. נשמע לי שבאמת תנהגי באופן הנכון גם בעניין של אימך ואני שמחה על כך. [וגם אם אימך תתנגד תחילה - זכרי שזה חלק מהבעייה שלה.. בגרות ובריאות נפשית באים לביטוי גם ביכולת לקבל עזרה. וגם בהכרה במגבלותינו].

בהצלחה, כל טוב,

תודה רבה לך על היעוץ והכל באמת תודה!!