שאלה עיקרית: להמשיך או לא?

שלום, התחלתי טיפול עם פסיכולוגית, היא אישה חכמה , יש לה גם אבחנות שהן בגבול הסביר והמקצועי, איני אומרת משהו מיוחד, אבל יש לה אינטליגנציה ואני מניחה שהיא יכולה בהחלט לתרום בדרכה שלה .
אבל אני ממש בתחילת הטיפול עם זאת היא מרגיזה אותי מאוד, מהפגישה הראשונה היא הרגיזה אותי , הקול שלה הדיבור שלה החיוך שלה, מרגיזים אותי ממש, הרבה פעמים אני מאבדת את הריכוז במהלך הטיפול בגלל שהיא מרגיזה אותי, היא מזכירה יש בה משהו מתנשא,בהרגשה שלי , בתחושה שלי אותה, באינטואיציה שלי, זה נובע מכך שהיא מחייכת לטעמי סתם לחינם, או חושבת שאני מבינה אותה לפני שהיא סיימה את המשפט, אבל זה בעיקר החיוכים הבלתי פוסקים שלה. אני מרגישה סוג של חוסר אותנטיות, ושזו מסיכה. בייחוד שהיא מגיבה על משהו שאישית לא נעים לי והדברים שהיא אומרת בתגובה נאמרים תוך כדי חיוכים...זה אפילו גובל בחוסר התחשבות.
אני לא בטוחה שזה באמת משהו שאני משליכה עליה, בגלל שהיא מחייכת הרבה, בגלל שהיא מדברת בצורה מסוימת, האם כדאי לתת לה הזדמנות ולחכות? מנסיון עבר זה לא עובד, אבל אומרים לי כל הזמן לחכות ולהמתין ולהכיר אותה.
זה לא שהיא גרועה, היא פשוט מרגיזה אותי. יש לציין שהיא דרך קופ"ח לכן הסכום הוא סכום שאני יכולה לעמוד בו, כי לצערי איני יכולה לשלם לפסיכולוג פרטי, כך שאני מניחה שהיא פחות מקצועית.

מאחר ואני יודעת לאבחן את עצמי ולהבין את עצמי ואת האחר במצבים כאלה של טיפול, החלטתי שאני לא מגיבה לחיוכים שלה (כדי לבחון אותה וגם כדי להבין את כל הדבר הזה) ולכן אני לא י מחייכת בחזרה כלפי החיוכים המאולצים שלה ולכן יצא בתגובה שהיא באמת לא חייכה חזרה כמעט והפחיתה את הכמות של החיוכים
בנוסף פתאום הקול שלה השתנה ונהפך פתאום לאותנטי, זה היה ממש מדהים לראות את הטרנספורמציה הזאת. כי היא הורידה כנראה את המסיכה שלה,
אבל לסיכומו של דבר האם זה אפשרי שאני זו שתוביל את הפסיכולוגית?? שאני זו שאבין אותה יותר מאת עצמה בטיפול כזה? אני לא אומרת שהיא צריכה להיות מושלמת, אבל יש איזשהו רף של מודעות עצמית כמטפלת לא?