מה לספר ומה לא

אולי השאלה שלי קצת טפשית, אם היה אפשר למחוק הייתי עושה זאת.
קראתי תגובות והודעות קודמות נראה לי שיש בתגובות מסויימות גם תשובה לשאלה שלי, אולי הייתי צריכה לעשות את זה לפני שכתבתי.
איך שלא יהיה סליחה ותודה.

שלום לך,
שאלתך כלל אינה טפשית בעיני. זו שאלה שעולה תכופות אצל מטופלים שנמצאים בטיפול תקופה ארוכה ['תקופה ארוכה' זה כמובן יחסי..]. הביקורתיות שלך ביחס לשאלה ששאלת נראית לי 'סימפטום' המבטא את הביקורת העצמית הרבה שלך, את חוויית הבושה המתמדת ביחס לעצמך, חווייה שמלווה אותך עפ"י תיאורך שנים רבות - ועדיין לא נפתרה לחלוטין.
אני חושבת על כמה קשה לחיות באופן מתמיד בפיצול כזה, כפי שאת מתארת.. ואיזו הקלה עצומה עבורך זו תהיה כשלא תחושי יותר צורך להסתיר את עצמך.

את שואלת האם עלייך להרים ידיים, תוהה האם הגעת לקצה גבול יכול ההשתנות שלך. לדעתי עלייךלהעלות תחושותייך ושאלות אלו עם המטפל, זה שמכיר אותך, את מבנה האישיות שלך וכו'. עצם העובדה שאת בטיפול 'תקופה ארוכה' כשלעצמה אינה התשובה. הקצב של כל אחד שונה, ו'תקופה ארוכה' כאמור זה דבר יחסי.
ייתכן שעליכם - את והמטפל - לערוך מעין 'סיכום ביניים' שבו גם את וגם המטפל תבדקו מה היו מטרות הטיפול.. מה מהן הושג - ומה עדיין לא.. סיכום-ביניים כזה עוזר להעריך את ההתקדמות בטיפול, ועוזר לעשות החלטות לעתיד.

בהצלחה!!
נ.ב. אם עדיין תבקשי שאמחק את השיח הזה בינינו - שאלתך ותשובתי - אצטער מאוד, אך אכבד בקשתך.

זה נשמע לי רעיון ממש טוב לעשות מן סיכום ביניים ביחד עם הפסיכולוג ולא רק ביני לבין עצמי.

לכל אחד שיטה משלו. לשיטתי, חשוב שכל אחד, המטופל והמטפל, יתכונן ויחשוב בעצמו, עם דגש על מספר שאלות כגון מה היה המצב 'לפני'.. מה היו מטרות הטיפול.. מה הושג ומה עדיין לא.. אם יש שאלה או שאלות נוספות מהותיות לעניינך..
ולאחר כשבועיים -שלושה של חשיבה-בנפרד, בתאריך שנקבע מראש, מקדישים פגישה או מספר פגישות לאותו סיכום-ביניים.

בהצלחה,