אובססיה

גם כשהייתי צעיר יותר ,היום אני 20,גם אני הייתי מנסה להרשים אחרים למרות שזה לא היה הנושא .לא הייתי מקבל התקפי חרדה זה בטוח ..
היום,אני זוכר נניח לפני שנה הלכתי לקופת חולים,וישבה חבורה בגילי טיפה יותר גדולים ,ישבו שם מחוץ לקופה עישנו סיגריה או משו כזה,הרגשתי די סבבה לפני כן,וכשהגעתי וראיתי אותם,שינסתי מותניים,הגבהתי את הגב שלי,עפתי על עצמי קצת.
חטפתי מיזה התקף חרדה אח"כ.
עד עכשיו ,הייתי בטוח שאני היחיד שמאבד תכלית כל היום בין עם במחשבות ,או במחשבות על התנהגות שאני רוצה לעשות(למשל עם המשחק כדורגל),או עם בהתנהגות עצמה.
כשראיתי את הסדרה ,הבנתי שלא רק אני מתנהג ככה ..שזה טבעי ,אבל כן אני היוצא דופן מי זה שאני מקבל את ההתקפי חרדה מכל דבר שיש בו קו אובססיבי.
מה את אומרת הפסיכולוגית ? יש פה לא סתם בעיה , אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי ,הבעיה שחלק מהמשבר אצלי גרם לי להיות הפסיכולוג של עצמי.זה הפרעה קשה להיות הפסיכולוג של עצמך,לפעמים יש יתרונות אבל זה הפרעה קשה.והטיפול הפסיכולוגי מעורר את זה מאוד,ומעורר לי מחשבות שאני חושב על הטיפול,ואז אני מקבל התקפי חרדה מספיק שאני חושב על הטיפול כי אני יודע שיש איזה קו אובססיבי נסתר כל שהוא,בגלל שפעם הייתי חושב כל היום על טיפול פסיכולוגי עבורי.בתחילת המשבר הכוונה.
ובלי שום קשר,הדברים שקורים בטיפולים הפסיכולוגים,תמיד נכנסים לי במקומות הלא נכונים במחשבות .הם מזיקים לי. דוגמאות: א':אחד שהייתי אצלו אמר לי תקבל את עצמך - כל פעם שיצא במקרה שקיבלתי את עצמי ,וזה היה בא מתוכי ,הקבלה הזאת,אחרי זה הייתי שומע את הפסיכולוג במחשבות "תקבל את עצמך" .וככה יצא שבעוד הרבה דברים הוא נכנס לי לראש,וזה לא רק הוא,זה מה שהוא מיצג,את הכפייתיות.
הדוגמה השניה:היא שהם והטיפול הפסיכולוגי גם באים לי למחשבות לא כשצריך ,אין לי האמת כרגע דוגמה ספציפית.
זה לא ספציפית טרראומה מימנו,ניסיתי אחר כך עוד שתי פסיכולוגים.אחד אמר שאני לא מאוזן תרופתית כדי לעבור CBT . השניה ,הייתה הוליסטית.כל פעם אחרי שהייתי הולך אליה ,והייתי נכנס להתקף חרדה ,הייתי מתחיל לחשוב על כמה טעויות היו בטיפול ,ועל כמה דברים לא מדוייקים נאמרו ,עד למצב שהייתי בא אליה ואומר לה תקשיבי אני לא יכול לדבר ..

ואפשר בבקשה הסבר על הדבר הזה ? כמו שאת רואה באמת אני מנסה לעזור לעצמי כבר שנתיים,טיפולים תרופתיים,פסיכולוגים,הולסיטים.חשוב לי להבין.
לפני שבוע אני ואמא היינו במרפאה ,שהיא על יד הקניון.אחרי הרופא עשינו סיבוב למרות שלא רציתי ,אבל אמא שלי התעקשה ולחצה עליי.
אחר כך ,יצא שהרגשתי טוב אחרי שעשינו סיבוב בקניון.
ואמא אמרה לי ,"אתה רואה ,עכשיו כל פעם שאתה לא מרגיש טוב תדע שאתה צריך להגיד לעצמך שאתה צריך לצאת".
ואני חשבתי לעצמי שתי דברים
דבר ראשון "אני לא יכול להגיד לעצמי כזה דבר,זה יהפוך לאובססיה וכל פעם אני יגיד אותו"
דבר שני "עצם זה שאני יודע שהסיבוב בקניון עשה לי טוב,ואני אלך שוב להסתובב בקניון ,יעשה לי רע"
מכאן יוצאת המשוואה של :
או שכל פעם שאני יגיע לקניון אני יזכר בפעם הראשונה שהלכתי והרגשתי טוב ,וזה ישגע אותי.
או הדוגמה היותר בוהרת כאן :
חשבתי פה סוג של מחשבה כפייתית ,אומנם ,כל בן אדם יחשוב ככה,אפילו אמא שלי ,אבל כשאני חושב את זה ..זה מקבל טאצ' חרדתי .זה שהבתחלה הייתי כל הזמן מתעסק בעצמי ,
וזה היה אובססיה קשה ,ועכשיו נגיד אני רק מתעסק בעצמי טיפה אני מקבל התקף חרדה ,את זה אנחנו יודעים.
אבל למה לי אסור לחשוב מחשבות שיש בהם קו אובססיבי אפילו ניסתר ? גם שאמרתי לעצמי בתחילת המשבר "עם יש משהו שעושה לך טוב תעשה אותו כל הזמן " ,חשבתי שאני לא בסדר ושאני אובססיבי,
אבל זה בדיוק מה שכולם היו אומרים לי שהיו חושבים ,ואת זה גיליתי במהלך הדרך לשמוע כל פעם קצת ממישהו.מבלי בכלל להגיד שחשבתי ככה אני.

כמה זה מעייף עבורך, להיות מוצף כל הזמן במחשבות ובחשיבה..

אימך ניסתה להסב תשומת ליבך ש'לעשות דברים' עוזר, לפחות לזמן מה, לחדול מ'מחשבות'. ספורט למשל, יכול לעזור - אם תצליח להביא עצמך לעסוק בספורט. ואז, גם אם באות מחשבות אפשר לתת להן לנדוד הלאה, הרחק ממך.
אבל גם ספורט אינו בשום פנים ואופן במקום הטיפול המקצועי הנדרש - טפול פסיכולוגי משולב בטיפול פסיכיאטרי-תרופתי. [אני בספק רב האם טיפולים הוליסטיים ומטפלים הוליסטיים מתאימים לך ובריאים עבורך].

הרגש בטוב,

אני מבין שיש בתיאורים שלי הרבה "אבחנות" ,אבל בכל זאת ..
קודם כל תודה על הצעת הספורט .
ותודה על התשובה היפה .

האם אני מצליח לקלוט עוד איזה רמז מבעד לשורות?
יכול להיות אני כל הזמן רוצה להיות מודע למה תסמין ככה וככה שקורה לי ברגע נתון, מכנה אותם כאבחנות וכו' .ואז קצת בורח ממה שצריך לעשות באמת ולהתמודד ..ז"א זה נותן לי צעד אחורה לדעתך?והיית מתחילה לעבוד על זה לבד?או פשוט לחכות עד שאוכל טיפול פסיכולוגי..

הייתי מאוד ברורה בתגובתי הראשונה: עליך לקבל טיפול מקצועי [טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני, הוא זה שיוכל להבין נכון את בעיותיך, משולב בטיפול פסיכיאטרי-תרופתי].
"לעבוד על זה לבד?" - במקרה שלך בשום פנים ואופן לא. זה הרי מה שאתה עושה עד עכשיו, וממשיך להסתחרר סביב מחשבותיך..

פנה בהקדם לפסיכולוג קליני, הוא גם יכוון אותך הלאה בנושא הפסיכיאטר.

בהצלחה,

אני רוצה לאמר לך שכל זמן שאתה לא הולך לפגישה עם פסיכיאטר היא בזבוז זמן גמור של האנרגיות שלך והחיים שלך.

אתה נשמע בסך הכל בחור רגיל, אבל הדפוס הידוע במחשבות אובססיביות הוא, שכל מחשבה אובססיבית (שלפעמים מלווה בטקס) שלא "נקטעת" בזמן, מובילה למבוך של מחשבות אובססיביות אפילו יותר.
אתה נשמע לי עמוק עמוק עמוק בתוך המערבולת הזו, ולמרות שאני בטוחה שלמדת לעזור לעצמך במצבי מצוקה, אין לך את הכלים שיש לאנשי מקצוע שלמדו שנים על גבי שנים.

טיפול תרופתי יכולה לשפר את המצב שלך פלאים. תכלית, או חוסר תכלית, אובססיה או לא אובססיה- אתה חייב להבין שדברים כאלו הם במקרים רבים פועל יוצא של המבנה האנטומי של המוח שלנו.
זה מפחיד ומפליא גם יחד, אבל טיפול תרופתי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי יכול לעשות ניסים. לך לקבל עזרה, חבל על כל יום שאתה סובל!