שלום, אשמח לעזרה

הי, אני בת 22. כשעברתי דירה בתקופה האחרונה נתקלתי בקשיים בתעבורה עצמה, ואחר כך גם קשיים הסתגלותיים למקום החדש. נכנסתי ללחץ יום יומי בעקבות זה והמצב הנפשי שלי לא טוב כבר חודשיים בערך או אפילו יותר עם עליות וירידות. בגיל 18 התפרצו אצלי מחשבות טורדניות וחרדתיות ומאז בתקופות לא טובות זה חוזר. והנה שוב זה חזר...
לגבי זה אני פחות דואגת כי אני יודעת שזה תמיד מתישהו הולך.
הבעיה שלי זה חבר שלי בשנתיים וחצי האחרונות. בן זוג שהיה ועדיין איתי באש ובמים, בחור טוב, אוהב ומדהים. בזמן האחרון אני מתעצבנת וקצרת רוח כלפיו. אין לי "כוח" אליו ואני לא יודעת למה. אין לי סבלנות... ואנחנו כל הזמן רבים.
אני מתחילה לפחד שהסיפור הזה ימשיך עד שלא אוכל לסבול יותר ואפרד ממנו. אבל הוא לא השתנה! אני זאת שהשתנתה. ואני לא רוצה להפרד! אני מפחדת מזה פחד נורא, כי אז אהיה לגמרי לבד. ומצד שני, המחשבות לא עוזבות אותי. מה אם אני לא נמשכת אליו יותר? מה אם הניצוץ הזה לא יחזור? ואני אוכלת סרטים. כי אני מפחדת שנפרד ואני אעשה טעות ענקית, או שאני מפחדת למשוך את הקשר כשאני מרגישה שאני לא נמשכת ולא נהנית. אני רק אציין שכל הסיבוכים האלה בקשר התחילו בערך באותה התקופה שהחיים שלי נכנסו ללופ רע בזמן האחרון.
האם הפחד מפרידה יכול להיות קשור למחשבות הטורדניות שלי?
האם יכול להיות שזה שאני עוברת תקופה רעה משפיע על הקשר וכשהתקופה תחלוף האהבה והמשיכה יחזרו? הוא חשוב לי מאוד. אבל אני מרגישה חנוקה ומודאגת.