ילד בגיל ההתבגרות

שלום צ'ארלי,
אני משיבה לפניות בפורום בהתנדבות, בזמני הפנוי ובסדר שנובע משיקולי המקצועיים. אם יש משהו דחוף ניתן תמיד לפנות לייעוץ באופן פרטי [מה גם שהייעוץ בפורום הוא ראשוני ואינו מחליף ייעוץ פרטני] .

חוסר הסבלנות שלך כלפי עצמך ["האם נכשלתי בחינוך.."] אולי בא לביטוי גם כלפי בנך המתבגר, ועלול להחריף עימותים ביניכם.
כדי שתוכל לטפח יותר סבלנות כלפיו אנסה להסביר מהו 'מתבגר', מהו 'גיל המעבר' הזה. במובנים אחדים המתבגר הוא תינוק בגוף של גבר.. יש פערים בתוך המתבגר בין הבנה קוגניטיבית. שהיא וודאי יותר משל תינוק לבין מצב פסיכולוגי לא יציב. ההורמונים המשתוללים 'מחרפנים' אותו.. השינויים החריפים בהתפתחות הגופנית מבלבלים וקשה לעכלם. מאוד מבלבל ומעייף להיות נער מתבגר! בעיקר בחלק האמצעי של גיל ההתבגרות בו כניראה נמצא בנך [זה לאו דווקא עניין של גיל.. לכל אחד קצב משלו. אתה יכול לקרוא על כך יותר באינטרנט]. בנוסף קיים הצורך בהגדרה עצמית מחדש ולכן מרדנות כלפי ה'מימסד' והסמכות - מרדנות שעלולה להחריף בסביבה הורית נוקשה מדי.
אין זה אומר שעליכם לוותר לו בכל עניין. בנוסף עליכם להיות עם יד-על-הדופק שלא יתפתחו מצבי דכדוך.. שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים.. או התחברויות חברתיות לא-רצויות..

כשתשרדו שניכם את התקופה הזו - יהיה לך את החבר הכי טוב !