בעיות חברתיות והתבודדות

היי,

לקראת השחרור שלי התחלתי להרגיש שאני מאוד השתנתי ביחסים הבין אישיים שלי או לחלופין המודעות שלי מאוד גברה

אני בת 21 כבר שנה משוחררת עובדת בעבודה טובה

בפגישות ראשוניות, למראית העין אני נראת טיפוס חברותי ונלהב להכיר. גם מצחיק ושנון. לאחר מכן, אני דיי מתנתקת.

שתי סיטואציות מהחיי יום יום שלי :

1. החבורה שלי בעבודה הם רק בנים, עם כל אחד ואחד הייתי בתקופה טובה והקשר בינינו היה טוב מאוד , שיחות מעניינות וקולחות, צחוקים וכו', אבל הגעתי למצב שאין בידי להגיד להם שלום כי השיחה תתפתח ל-לא מעניינת ואני פשוט אצטרך להיגרר איתם לשיחה, כי אני מרגישה שאני מחוייבת לשיחה טובה כשאני מדברת עם מישהו. זה יוצא לי עקום כשאני מרגישה שאני חייבת, אני לא שנונה ואומרת דברים בכוח, אז התרחקתי, ללא סיבה מיוחדת.

סיטואציה שניה:

אני נמנעת מלהיפגש עם חבר שבחבורה לבד, אני יכולה מאוד להנות איתו כשכולם ביחד, אבל זה מרגיש לי שלהיפגש איתו לבד לא יהיה לי כיף. יכול להיות מאוד שיהיה לנו שתיקה מביכה, ושוב אני יתחיל להיות לא אני.

אני מבחינתי, זאת מישהו משוחררת, מצחיקה, ונוטולת עכבות, איך שאני נמצאת עם משפחתי ומשום מה עם אנשים זרים זה לא קורה. וזה מאוד מצער. לא היה לי את זה בתיכון וגם לא בצבא.

אוסיף ואציין שגם בצבא וגם בתיכון, תמיד היה לי מקבץ מצומצם של חברות. אז תירצתי שאני פשוט חסרת ביטחון\ האנשים מגעילים אבל היום אני מבינה שיש קשר בין השניים, והמודעות שלי גברה.

כשהמודעות גברה, אני יותר מנסה להתאמץ בלהיות כיפית ומצחיקה, וגם כשאני מצליחה אני מפחדת לקלקל את הרושם הזה, ומתרחקת.


אשמח לעזרה.