מה דפוק אצלי ?

שלום, יש לי בעיה די רצינית. אני עוד לא בת 22 ואני נשואה פעם שנייה. יש לי ילדה בת שנתיים וחצי מנישואיי הראשונים.
בנישואיי הראשונים סבלתי, היה לי רע. הוא בקושי היה בבית, כשהיינו רבים הוא היה מקלל אותי קללות איומות בנוכחות בתי, הוא היה בהמה אמיתית. אבל פחדתי להיות לבד פחדתי שלא אסתדר כלכלית פשוט פחדתי. בשלב מסויים התחלתי לנהל רומן עם החבר הראשון שלי מגיל 15, זה היה מרגש ומסעיר והרגיש לי כל כך טוב. לא הרגשתי טיפה של רגשות אשמה. והאדרנלין הזה שהיה לי בגוף בכל פעם שעליתי אליו הביתה וידעתי שאולי יתפסו אותי (אחותו חברה טובה שלי וחברה אחרת גרה קומה מתחתיו) נהניתי, היה לי טוב באמת. בשלב מסויים רציתי יותר והוא לא וזה נגמר. אחרי זמן קצר התחלתי לפגוש דרך חברה חבר משותף שלא ראיתי הרבה זמן והוא הצחיק אותי והסתכל עליי כמו שגבר מסתכל על אישה. התחלנו לדבר הרבה והרגשתי שאני מתאהבת. התנשקנו והחלטתי סופית להתגרש. התגרשתי תוך פחות מחודש ואני והחבר החדש עדיין היינו סוד. ושוב הריגוש הזה שעושה לי כל כך טוב. והוא אהב אותי והוא אהב את בתי ואני הייתי לגמרי מאוהבת. אחרי חודשיים הוא טס לתאילנד לחודש ושם הוא נעלם לי. לא התקשר בקושי שלח הודעות והרגשתי שזה הולך להיגמר. בינתיים, האקס מגיל 15, זה שלא רצה יותר פתאום כן רצה יותר והוא לא הפסיק לרדוף אחריי. בסופו של דבר שהחבר חזר מתאילנד הוא עזב אותי בטענה שסיפר להורים שלו והם לא קיבלו את העובדה שאני גרושה פלוס ילדה. ואני והאקס חזרנו. היו לנו כמה חודשים טובים ביחד ואז הוא הציע נישואין. הסכמתי ושלושה חודשים אחר כך כבר היינו נשואים. עכשיו אני לא סובלת אותו. הוא כל הזמן חוקר אותי הוא כל הזמן מתקשר אליי (כ17 פעמים ביום )כל פעם שאני עם חברה או משהו הוא מתבאס עליי הוא לא מצחיק אותי כל דבר שהוא עושה מרגיז אותי הוא לא מושך אותי אני פשוט לא יכולה לסבול אותו. בזמן האחרון התחלתי לחשוב הרבה על החבר ההוא שבשסילו התגרשתי, אפילו חלמתי עליו לפני כמה ימים. הוא לא יוצא לי מהראש. אפילו בשדה תעופה, ביום שטסנו לקפריסין להתחתן פגשתי אותו שם, בדיוטי פרי. ממש במקרה גם הוא טס באותו יום ואפילו לא ידעתי. חשבתי אז שזה סימן כלשהו כי הרי מה הסיכוי שאני אפגוש דווקא אותו דקה לפני החתונה ? אני לא יודעת מה דפוק אצלי. אני חייבת תמיד את הריגוש והבגידה כדי להינות ממערכת יחסים? אני לא יכולה לאהוב מישהו יותר מידי זמן או להיות עם מישהו הרבה זמן מבלי לבגוד? או שמסיבה כלשהי אני תמיד חוזרת אחורה ? נמאס לי להרגיש ככה. שאני תמיד מקבלת כל מה שאני רוצה אבל בסוף נשארת בלי כלום. כי זה בכלל לא מה שרציתי. מה דפוק אצלי ?