טיפול שהסתבך

שלום לך,
את מתארת שתי פרידות בחייך שעוררו אצלך קושי רב, קושי להכיל את תהליך-האבל הטבעי הקשור בפרידה. הפרידה הראשונה התרחשה - כך אני מבינה מתיאורך - לפני כשנתיים, בין אם מדובר במוות של אדם קרוב או פרידה מסיבה אחרת ולא מסיבת מוות, בכל אופן זה מצריך התאבלות, ומשום שהתקשית להתמודד עם האבל פנית לטיפול. הפרידה השנייה שאת מתקשה להכיל מתרחשת כיום, פרידה-מהמטפל. עפ"י תיאורך התפתחו סימפטומים המאפיינים דיכאון.
ניראה אם כן שלא 'סיימת' טיפול, אלא הפסקת את הטיפול לפני שפתרת קושי מרכזי שלך שבגינו פנית לטיפול, הפסקת לפני שהתפתחה אצלך יכולת טובה יותר להתאבל ולהיפרד.

כיוון שאין בידי כל פרטים עלייך אתייחס לעניין המהותי: הצורך להתמודד עם פרידות ולהכיל את האבל הכרוך בהן נוגע במקומות מוקדמים בהתפתחות. קושי בתחום זה קשור לתפקודים פסיכולוגיים מוקדמים שלא הבשילו, ולכן תהליך הטיפול עשוי להיות ממושך.
איני יודעת מה כוונתך ב'טיפול שהסתבך'. האם שוחחת עם המטפל שלך על המצב? זה נשמע לי הדבר ההגיוני הראשון לעשות. אולי יש צורך בתיאום-ציפיות טוב יותר ביניכם. אם הפסיכולוג שלך מסכים איתך שמשהו 'הסתבך' אפשר לבקש הערכת-מצב ע"י אבחון פסיכולוגי [זה יכול להיעשות למשל ביוזמת הפסיכולוג שלך ע"י פסיכולוג קליני אחר] או לבקש חוות-דעת נוספת מפסיכולוג אחר.

הרגישי בטוב,

הוא אינו חושב שהטיפול הסתבך. הוא חושב שכרגע נכון לי להיות תלויה בו, והוא איפשר את זה. היה זמין לי והכיל אותי.
הבעיה שאותי זה מפחיד. מרגישה שאיבדתי את עצמי. איבדתי את העצמאות שלי. אני תלויה בו כדי להרגע. כבר לא מצליחה לחשוב בעצמי. אני כבר לא ילדה קטנה. מה קורה לי? אני בן אדם מאוד עצמאי.

הקומוניקציה ביניכם 'תקועה', אם כן. את מפוחדת עד כדי כך שברחת מהטיפול.. הוא לא מצליח להרגיע פחדייך, אולי לא מבין עוצמתם.
כשקומוניקציה תקועה יש צורך במתווך מוצלח [מצרך נדיר בימינו, כל העולם מחפש עכשיו אחד כזה..]

מתוך הצורך הזה בתיווך פנית לכאן. אך אני איני יכולה להיות מתווך הולם. כפי שציינתי בתגובתי הקודמת - איני יודעת עלייך או על הטיפול דבר..
אם הקומוניקציה תישאר תקועה - הצבעתי בתגובתי הקודמת על 'מתווכים' אפשריים. אבחון פסכודיאגנוסטי [טסטים פסיכולוגיים] יכול לעזור להבהיר את הרקע לעוצמת פחדייך ולעזור למטפל בהמשך הטיפול. אבחון כזה נעשה בהזמנה של איש מקצוע.
לחילופין, את יכולה לפנות לייעוץ בנושא זה, לשיחה או שתיים, לפסיכולוג קליני אחר. בשיחה פרטנית הרבה יותר קל לשאול ולברר פרטים ואולי לסייע.
בסימפטומים הדיכאוניים ניתן לטפל לזמן מה ולטווח קצר גם ע"י תרופות, אך איני ממליצה שזה יהיה במקום טיפול פסיכולוגי.

אני מקווה שמשהו מאלה או שילוב שלהם יסייע.
הרגישי בטוב,

אין זה מקום לדיון חופשי בין הקוראים [יש פורומים שמיועדים לכך..]
הודעות תימחקנה כשאני סבורה שמובעות 'עצות' שיכול להיות בהן נזק לקוראי הפורום.