קשה לי

שלום,
אין לאן לברוח, קשה לי מאוד.
יש לי חרדות ומדוכאת רוב הזמן.
ניסיתי לשכוח ולהדחיק, אבל זה לא מציאותי לשכוח, מי ישים תרופה על פצעיי?

לפעמים אני חושבת, למה בכלל לחיות, מה אני עושה כאן? האם נולדתי בכדי לסבול?

מתגעגעת לנעוריי, אבל במחשבה שנייה כשאני מנסה לחשוב אחורה, בעצם לא היו לי נעורים.

לא מוצאת משהו שישמח אותי, מה זאת שמחה?

דר' מה עושים אם התחושות והרגשות החזקים האלה?