לסמוך על מסגרות חינוכיות

הבת שלי היתה בצהרון וגיליתי שבעלת הצהרון שיקרה לי במספר עניינים שהיו מהותיים מבחינתי (כמות ילדים גדולה מהמוצהר; אוכל מעובד ולא ביתי כמובטח; כמות אנשי צוות נמוכה ועוד), הערתי לה על הדברים האלו והיא נעלבה ואמרה לי שהבת שלי ילדה לא קלה שמרביצה לילדים אחרים והיא מאוד משקיעה בה, ושאני לא רואה את הדברים החיוביים ולא מתרכזת בעיקר. בסופו של דבר זה נגמר בכך שהיא אמרה שהיא לא רוצה שהבת שלי תמשיך בצהרון אצלה.

אמהות אחרות יותר "משחררות" ממני ומתייחסות לדברים באופן של "take it-or leave it"
ואני מרגישה שאני פשוט לא הייתי מסוגלת להמשיך עם החוסר אמון הזה.

הבעיה היא שאת תחושת חוסר האמון שחשתי כלפי בעלת הצהרון כבר חשתי בעבר במסגרות חינוכיות אחרות שילדיי היו בהן, שגם שם שיקרו לי בכל מיני עניינים.

חבל לי שהדברים מסתיימים ב"לשבור את הכלים" - האם קיימת דרך ללמד את עצמי "לשחרר" או שעלי דווקא ללמד את עצמי לסמוך על תחושותיי והאינטואיציות שלי ולהיות שלמה עם ההחלטה של למצוא מסגרת חינוכית אחרת שתתאים יותר?

אשמח לשמוע דעתך בעניין.