בדד

שלום שרית,
אני מתרשמת שאת מתקשה לאהוב את עצמך.. רואה תמיד את 'החצי הריק של הכוס' , את עצמך כפחות פופולארית ופחות מעניינת מאחרות.
ןכמובן, כשאדם מתקשה לאהוב את עצמו הוא גם מתקשה לאהוב אחרים.. גם בקשרייך עם גברים וגם עם בנות אינך ממש מעריכה את מי שנמצא איתך, ואינך חשה קירבה אמיתית.
אם מצב זה נמשך זמן רב זה יכול להעיד על דכדוך כרוני.. ובכל אופן, האם שקלת ללכת לטיפול פסיכולוגי? זהו המקום בו ניתן להעריך ממה נובע מצב 'בדד' זה, ולתת לך כלים להיות יותר מסופקת ביחסייך עם הסביבה.

כל טוב,

נכון אני מאוד פסימית כרגע וקשה לי לצאת מהמצב הזה. אני לא נהנית מדברים כמו פעם כי יש לי רף גבוה, אבל אני מנסה לעבוד על זה ולשכנע את עצמי שדווקא סבבה. חשבתי על מדיטציה אבל אני דוחה את זה כמו עוד הרבה דברים והמתח מצטבר. אני מרגישה לא רצויה מספיק בעיני אחרים ומאוד חשוב לי ומשפיע עליי מה אחרים חושבים עליי כאילו רוצה להיות אהובה על כולם. אני מאוד טוטאלית ונותנת את הלב לבן זוג ולחברה טובה. למה נדמה שאיני מעריכה? אני מפחדת להפגע כי אני נפגעת הרבה כשמרגישה לבד גם בתוך קבוצה, כי כל פעם שאני נפתחת קצת ונותנת מעצמי מישהו מאכזב אותי או לא משתף אותי אולי פחד ילדותי מהילד שאיש לא בוחר במשחק. ניסיתי לעשות דברים עם עצמי לבד כי להיות בסדר גם רק עם עצמי וזה לפעמים נחמד ולפעמים מוזר. אני הולכת אבל בין פגישה לפגישה קשה לי להכיל את כל דאגותיי. קשה לי לקבל לגמרי את עצמי ואת זה הייתי רוצה לשנות במהרה. וכמובן שהייתי רוצה לקבל הצעות או לחוות חוויות כמו שחברות שלי נהנות משלהן, כך שאוכל לשמוח איתן ועדיין להרגיש מיוחדת עם הסיפורים שלי. אני נחמדה והכל אבל יודעת מה אני מחפשת בגבר. את מתכוונת שאני צריכה להעריך את מי שכן נמצא לידי גם אם זה לא מה שרציתי, כדי לאפשר למשהו טוב יותר לבוא?

יש מצבים שקשה לצאת מהם בכוחות עצמנו ויש צורך בעזרה מקצועית [וזה לא מדיטציה, שעלולה אף להזיק במצב של דיכדוך].