סודיות בטיפול

את מעלה, מיטל, בחבילה אחת, שאלות שונות. ורובן לא פסיכולוגיות אלא משפטיות.

החיסיון בטיפול-פסיכולוגי הוא עיקרון חשוב מאוד, לצורך הטיפול, - אך יש פעמים שעקרונות אחרים או חוקי-מדינה גוברים עליו [למשל - אם נער מתבגר משתמש בסמים קשים ותוך הטיפול בו נודע לי על כך חובתי ליידע את הוריו, האפוטרופסים הטבעיים שלו. או, אם נודע לי בתוך טיפול בחסר- ישע שהוא חווה התעללות מצד סביבתו חובתי עפ"י חוק ליידע על כך פקיד-סעד. ואם לא אנהג כך אהיה צפוייה למאסר...].
גם השאלות האחרות שהעלית הן משפטיות, ויש להן תשובות שונות - עפי נסיבות כל מקרה לגופו.

אם שאלתך נבעה מסיטואציה ספציפית כלשהי שאת מתמודדת איתה - פרטי במה מדובר ואשתדל להתייחס.

כל טוב,

תודה על תשובתך, אני מדברת על מצב רגיל ולא חריג, מצב שאינו פוגע באף אחד, משהו שקרה מזמן, או סוד שסופר למטפל וכיום אינו מהווה איום על איש.
כשהמטפל נפטר הרי מישהו צריך לראות את התיקים? מי מטפל בזה? או כשמטופל נפטר, מותר למשפחה סתם מסקרנות או למטפל כי מתחשק לו לספר לפתוח ולראות את הרישומים?
השאלה היא האם החיסיון נשמר לעולם? כאילו דיברתי אל עצמי? כשאין גורמים עוינים...או משפטיים שחייבים להיפתח..

את שואלת על 'עקרונות' התנהלות בכל מיני מצבים.. ההתנהלות נקבעת עפ"י נסיבות העניין, ועדיין לא ברור לי מהו העניין ומהן הנסיבות שככל הניראה מטרידות אותך.

העקרונות החלים על כל תיק רפואי חלים גם כאן - הן שמירת חיסיון, והן מצבים שבהם עקרונות אחרים, או חוקים, או נסיבות כלשהן, יכולים לגרום לכך שתהיה שבירת חיסיון.
[הדוגמאות שהבאת - סתם סקרנות של המשפחה.. או 'סתם כי מתחשק לו לספר' - אלו אינן נסיבות המתירות שבירת חיסיון רפואי].

חשוב לי שהדברים שנאמרים ישארו ביני לבין המטפלת שלי, אני רוצה להרגיש ביטחון שיש מי שישמור עליי....שגם אם יקרה משהו תמיד תשמר הסודיות...כנראה שזה נובע מבעיית אמון שלי.

רצוי שהיא תדע שזה מטריד אותך.. [ובנוסף, היא גם תוכל לספק לך תשובות].

כל טוב,