יש לי סיכוי?

היי תמיד ניסיתי להתחבר ולהתחבב לפעמים על חשבוני שלי. הרי כולנו רוצים בסהכ אהבה. אבל אני נכבית כל פעם מחדש ונפגעת עד כלות הנשמה.
אני טיפוס מרצה או לפחות מתיימרת להיות. אבל תמיד מרגישה שלא הצלחתי כי לא קיבלתי את הפידבק שהייתי צריכה. כך שזה לא משתלם בכל מקרה כי אני גם מוותרת על עצמי וגם לא מרוויחה אהבה או שמרוויחה פשוט כעס נוסף. אני כאילו חייבת להיות מושלמת להסתדר עם כולם אבל בסוף אני רק משלת ואנשים מתרחקים, מפחיד אותי הלבד כי גם איפשהו התרגלתי אליו, אולי מפחיד אותי שזה מצב נצחי. יש דברים שאני מבינה אבל מה שתוקע אותי זה שקשה לי ליישם כי אני לא טיפוס ככ מתמיד וגם קשה מאוד לשנות את המחשבות.
אני בטיפול אבל חוץ מלשפוך את ליבי אני לא מרגישה שאני עושה משהו.
כל סיטואציה מערערת את הבטחון שלי ואני חוזרת הבייתה פגועה וסוחבת איתי רגשות. מרגישה קורבן של החיים איפשהו שכלום לא מסתדר לי וזה שובר אבל כבר לא יודעת מה לעשות. איך נפטרים מהצורך הלא נגמר הזה לחיזוקים ואישורים מהסביבה?