ביישנות

שלום רב.
אני בן 24 מאז ומועלם הבעיה שלי הייתה ביישנות.
אסביר את עצמי:
תמיד לא אהבתי להיות בחברת אנשים אם אני רואה מישהו שאני מכיר ברחוב אני לא אומר לו שלום ,בוקר טוב אני לא תמיד אומר לכולם בעבודה ,לא הולך לאירועים חברתיים.
אבל מה שבאמת מפריע לי שאני כועס על עצמי בגלל זה שזה פגע לי בחיים בצורה גופנית:
לפני כארבע שנים הלכתי להסתפר ביקשתי מהספר לגלח את זקני שהיה באותה העת עבה.אני ידעתי שיש לי חצקון בלחי שמאל ולא אמרתי את זה לספר שלי הוא לא שם לב ועבר עם המכונה על החצקון ומאז נשארה לי צלקת.
דוגמא נוספת בעבודה לדוגמא אני מעדיף לא לבקש עזרה בגלל מה שיגידו עליי או בגלל הפחד מהאנשים בעבודה לדוגמא שבוע שעבר בעבודה הייתי צריך לסחוב משהו כבד ויכולתי לבקש עזרה אבל לא ביקשתי מכיון שראיתי ששאר העובדים היו עסוקים אבל אני יודע שהם יכלו לעזור לי לי בזה או שאני מעדיף לעשות משימה קשה בעבודה למרות שנותנים לי לעשות משהו יותר קל ויש עוד הרבה. מה עושים איך יוצאים מהביישנות הזו? והכי חושב איך לומדים לחיות עם הצלקת ? יש לציין שאני לא תבעתי את הספר והוא אפילו לא שם לב שהוא חתך אותי שם פשוט שילמתי לו והלכתי לביתי