חרדה ניתנת לריפוי דיכאון לא?

במשך שנים רבות סבלתי מחרדה ודיכאון. הרעיון הטיפולי והשיקומי היה: לנסות להיחשף ולהתמודד בצורה הדרגיתית ומתונה עם אותם מצבים שגורמים לי לחרדה ולדיכאון. ראיתי איך ככל שעובר הזמן ואני נחשף בצורה מתונה לחרדה היא הולכת ונחלשת. ומצבים שפעם גרמו לי לחרדה מטורפת היום כמעט לא מזיזים לי. אפשר להגיד שלכאורה ''ריפאתי'' את החרדה שלי.
לאומת זאת הדיכאון נשאר בדיוק כמו בעבר והוא פה כדי להישאר. למרות שגם אליו ניסתי להיחשף באותה צורה טיפולית כמו החרדה. עדיין עולות בי רגשות ומחשבות דיכאוניות. ולא הרגשתי שאני מצליח ''לרפא'' אותו.
אני מנסה להקיף את עצמי בחברים, לדבר, לשתף ולצאת לבלות. אבל כל אלו הם רק טיפה בים. הדיכאון הוא כמו קללה שיכולה להישאר עם בן אדם לכל החיים. ולעולם הפסיכולוגיה הקלינית ולפסיכותרפיה אין באמת כלים יעילים להתמודד עם המחלה הכרונית הזו שנקראת דיכאון.
לכן אם עושים השוואה בין חרדה לדיכאון. לפי דעתי דיכאון יותר גרוע מחרדה מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט לא ניתן לירפוי.