סיום טיפול

שלום מאי,
אני בעיקר שומעת את האמביוולנטיות שלך לגבי הטיפול, שעולה ביתר שאת עם המחשבה לסיימו. אכן מקובל לקחת פרק זמן כדי לעבד את הפרידה, במיוחד בטיפול דינאמי ארוך טווח ושלושה חודשים לתקופה של שלוש וחצי שנים, נשמעים לי זמן מתאים. התחושה שעוברת אלי ממה שכתבת היא, שאת מרגישה איזו דחיפות לעשות מעשה ולסיים, כי חוששת שאם לא תעזבי מייד יעלו בך לבטים. אם הלבטים קיימים בך – הרי שהם צריכים להיות מדוברים. איתה. : הרצון אל מול הקושי להיפרד, הפחד איך תרגישי ואיך תתמודדי אחר כך – בלי הטיפול, המחשבות שלך (וגם שלה) בנוגע לתהליך ובנוגע לקשר איתה.
טיפול לא נועד רק כדי להשיג תובנה. גם לקשר המתרקם יש חשיבות גדולה. בעיניי, גם במובן של צרכי התקשרות שמקבלים מענה, אבל גם כדי לעבד סוגיות שעולות דרך הקשר: הנושאים של אמון שציינת, של בטחון, של תלות ושל תסכול וקושי בקשר. סביר שכל אלו לא "נולדו" בתוך הקשר הטיפולי, אלא מקבלים ביטוי גם בו, כמו גם בקשרים אחרים. לטעמי, תוכלי להרוויח יותר, אם בתקופה שלקחתן לפרידה, תאפשרי לעצמך לבטא גם את מה שאת חשה איתה ואת הקושי להיפרד על רקע כל זה. זה כנראה לא קל, אבל מי אמר שטיפול זה דבר פשוט? (-;
בהצלחה!