התמודדות עם ילדה

שלום רומי,
זהו פורום פסיכולוגיה של מבוגרים, אנא הפני שאלתך לפורום פסיכולוגיה - ילדים, שם תוכלי לקבל מענה מתאים.
בכל זאת, כיוון שטרחת וכתבת, אשתדל להשיב גם כאן.
גיל שנתיים (+) לא סתם נקרא "גיל שנתיים האיום", זהו שלב התפתחותי חשוב עבור הילד, בו הוא חש עצמאות ופוטנטיות, אבל אינו מודע לגבולותיו וצריך ללמוד אותם בעזרת ההורים.
ממה שאת כותבת, אני מבינה שבצמתים החשובים ביום: ערב ובוקר, שהם זמנים להתארגנות, את נעה עם ביתך, בין שני קצוות: טון דיבור רך ובקשות אל מול צעקות, עצבנות וכח. נסי לסגל תקשורת אחרת שתהיה ממוקמת בין שני הקצוות: טון דיבור ברור ותקיף, (אך לא תוקפני או צועק), ללא בקשות, תוך שאת מתבוננת אל תוך עיניה במבט נחוש, בתוספת הנחת יד אוהבת אך אוספת ומכוונת ואם צריך, הרמה שלך אותה בשתי ידיים תוך ליווי במילים. הגישה צריכה להיות בלתי פשרנית, אבל נעימה. כשהיא באה איתך, תני לה מחמאה ונשיקה אוהבת, זה יחזק אצלה את המוטיבציה לשתף איתך פעולה.
אם את מרגישה שאת זקוקה להכוונה ולתמיכה מקרוב, פני לכמה פגישות ייעוץ עם מטפל מקצועי, הכתובת המתאימה היא מנחה הורים או פסיכולוג התפתחותי.
בהצלחה,