מושפעת מהחדשות..

שלום רינת,
אכן עצוב, מכאיב ומקומם מאוד לשמוע על מקרים של התעללות ופגיעות מיניות. אלא שמשהו בך לא מאפשר לך לשים מרחק בין מה שאת שומעת וקוראת עליו, לבינך. במקום להשתתף בכאב הנפגעים שקוראת עליהם, את חשה את הפחד ותחושות נוספות, על עצמך ממש. אני לא חושבת שמדווחים יותר מקרים כאלו בזמן האחרון, אלא שהרגישות שלך אליהם גברה. אולי בהשפעת הלידה, ואולי זה קשור בעוד דברים.
כיוון שאת שמה לב שההשפעה של החדשות עלייך בעת הזו היא כה עוצמתית, כדאי להעדיף תכנים נעימים ומרגיעים על פני צפייה בתוכן קשה. מעבר לזה, אני מציעה שתיגשי לטיפול סביב מה שמתארת, כי נשמע שהחרדה מציפה, גורמת לך לסבל ומפריעה לשגרת החיים.

תודה על תשובתך.
אכן אני מנסה להימנע מלראות חדשות ולקרוא באינטרנט על כך. אציין שגם ביום השואה אני לא מתקרבת לטלויזיה כי אני מרגישה שאני מזדהה עם הכאב של האנשים שחיו בגטאות. אני ממש כאילו רואה את הדברים שהם מתארים וזה מכניס אותי לחרדות על הכאב שלהם. הפסקתי לגמרי לראות, לשמוע ולקרוא כל דבר שקשור לשואה. אציין שאין לי ניצולי שואה במשפחה וכל זה רק מסרטים שראיתי בילדות בבי"ס.
אבל לגבי התכנים שכתבתי , מאד מלחיץ אותי לחשוב שאני מזדהה עם בנות כאלו מהחשש שאולי קרה לי משהו בילדות. שאלתי את אימי על כך והיא אמרה שהיא בטוחה שכלום לא קרה. אני רוצה להאמין שזה רק עוד מקרה שהרגישות שלי מביאה אותי להזדהות איתו ולא משהו אחר..
מה דעתך בעניין?
תודה רבה

אולי את מסוג האנשים הרגישים מאוד, שהם בעלי יכולת גבוהה לאמפתיה, תכונה שהיא גם ברכה וגם...
אפשר לדמות את הרגישות הגבוהה לעור (פסיכולוגי) דק במיוחד שמותיר תחושה של בשר (נפש) חשוף ופגיע יותר לכאב.
רגישות כזו לאו דווקא קשורה לאירועים טראומתיים, לפעמים היא מאפיין אישיותי.
אני לא בטוחה שההתעסקות שלך בשאלה אם עברת פגיעה, היא מועילה עבורך, במיוחד לאור זה שאין לך שום זיכרון שקשור בזה.

תודה..

בוודאי.
אני עונה לפי סדר שליחת ההודעות.

תודה.
תשובתך מרגיעה כי אני מבינה שהאמפטיה שלי לא חריגה או מוזרה.
המון תודה