יעוץ בעניין אירוח

שלום נירית,
בעניין אירוח, בהיעדר כללי נימוסין מוסכמים, התרחשויות כמו ההתרחשות שתיארת, קורות ועלולות לגרום למתחים ולעלבונות מיותרים ולחרב שמחות. אני שמחה שאת מעלה את ההודעה ומנסה להבין מה קרה שם לך ולה ולבחון את הרגשות שהתעוררו.
כמארחת, נפגעת מהתנהגותה של האורחת. את טרחת ועמלת להשביע רצון כולם, הכנת מיני מטעמים וודאי ציפית להערכה ולפרגון על העמל. המנות שהביאה האורחת, נחוו על ידך כביטוי, אולי, לכך שהיא אינה סומכת עלייך או אינה מסופקת, וודאי שאם כך - זה מעליב. מצידך, מקובלת המוסכמה שאם לא מסכמים מראש על כך, המתארחים אינם מביאים כיבוד. אני יכולה להציע השערה, כי ייתכן והמתארחת רגילה למוסכמות אחרות. משפחות שונות זו מזו בעניין הזה וההנחות יכולות להיות אחרות. למשל, יכול להיות שבעיני אותה אישה, מקובל להביא מאכלים וזהו ביטוי לרצון טוב ולהשתתפות בארוחה. אולי כך היא נוהגת תמיד, גם ללא תיאום מראש ובעיניה (הפוך ממה שאת רגילה לו) זה נימוסי. אולי היא לא הרגישה באי-הנעימות ובהלם שלך ומשראתה שהמאכלים שהביאה אינם מוגשים, הרגישה בנח להביאם אל השולחן. ייתכן שאפילו חשבה שהיא כאורחת, מסייעת לך - המארחת, בכך.
ההשערות שאני מציעה, אינן וודאיות כמובן. לא לי ולא לך יש מושג ברור מה בדיוק התחולל בראשה של האורחת, אבל ניסיון לראות את ההתרחשות מזווית אחרת, יכול לעזור לך להיחלץ מן ההלם ומן העלבון.
אני מקווה שהאורחים זכרו להודות על הארוחה ולשבח את המאכלים!
(ואם הם לא עשו את זה, הם באמת חסרי נימוס.)

אני שמחה שענית לי וגם הבנת את תחושותי.

באותה סיטואציה היה לי ממש לא נעים ואפילו יום אחרי, אבל עכשיו אני מתחילה להשתחרר מהתחושות הקשות.

ייתכן שיש כאן עניין מנטלי ? האורחת אכן לא ילידת הארץ כמוני ואף עלתה לארץ בגיל 23 בערך, אולי מנהגיה שונים. ?

לגבי תודה על הארוחה או מחמאה כלשהי, לא שמעתי.

בעלי אמר שכן החמיאו על העוגה אבל לא כשאני נוכחתי בחדר.

בקיצור איך שאני לא מסתכלת על הסיטואציה, האורחת ובעלה לא יוצאים טוב ולמרות שייתכן שהיא עם מנהגים אחרים,

החלטתי שאם יזמינו אותנו לארוחה אני לא באה, אלא רק לכוס קפה אני מוכנה, וזה רק כדי לא להרוס לבעלי את היחסים עם משפחתו.

הם עוד הרבה זמן לא יראו אותי בארוחות אצלם.

כן, בהחלט יכולים להיות הבדלים על רקע תרבותי. בדיוק לזה התכוונתי.
שמחה שתשובתי "דיברה אלייך".