גבולות

היי לך, ותודה מראש על המענה.

בפגישה האחרונה עם המטפל שלי, קיבלתי ממנו את הרושם שהוא מרגיש שאני חוצה גבולות.
בשאלות האישיות שאני מפנה אליו, בהערות עוקצניות, בהודעות בין הפגישות...

בהתחלה נעלבתי, אבל עכשיו אני בעיקר מתביישת- כי אני מרגישה שהוא צודק.

אני באמת מותחת את הגבולות שלו, ההערות שלי לא במקום, לפעמים הן לא מכבדות, ולפעמים הן פשוט מתגרות ועוקצניות ללא הצורך.

אני מרגישה שאני גורמת לו לאי נוחות, ואף על פי שאני מודעת היטב לכך שההערות/ ההתנהגויות שלי לא במקום, קשה לי לשלוט בהן. זה כאילו יוצא ממני, בלי כוונה תחילה לעצבן או לפגוע...

אחרי שהוא אמר לי את זה, אמרתי לו שאני רוצה שניקח הפסקה חודש, כי פשוט התביישתי לראות אותו שוב. הרגשתי שאני סתם עולה לו על העצבים.
הוא לא ניסה לשכנע אותי להשאר, מה שרק חיזק את ההרגשה שלי- שפגעתי בו וכבר אין לו כוח.

כל הדרמות האלו כלכך טיפשיות, ובכל זאת, אני מוצאת את עצמה לוקחת בהן חלק, ולמעשה, אחראית כמעט בלעדית עליהן.

אני לא יודעת מה לעשות, ואיך להתנהג...
ואני גם לא מבינה למה יש לי את הצורך הזה לדעת עליו כלכך הרבה וכמעט לחדור לגבולות האישיים שלו- כשברור לי שהוא לא מעוניין בכך.
בייחוד כשמדובר באדם שבאמת מתאמץ בעבורי כ"כ.


אשמח להתייחסות, כל התייחסות..
אני מרגישה פשוט זוועה אחרי השיחה הזו, ובעיקר מתביישת בעצמי.