הפרעת אישיות גבולית

אהלן, שמי אמה, בת 21 ואובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית ע"י פסיכיאטר במהלך השירות בצבא. מאז נפגשתי עם שלושה פסיכיאטרים נוספים. שניים מהם אישרו שאני סובלת מהפרעה זו בעוד השלישי טען שאני לא סובלת משום הפרעת אישיות.
אני בטוחה שיש לי בעיה אני פשוט לא בטוחה שזו רק הפרעת אישיות גבולית. אני חושבת שאני סובלת מדיכאון(המחלה עצמה, לא כביטוי). אבל הפסיכיאטר לא מסכים איתי.
אני קמה בבוקר ומרגישה מועקה, עצב, חרדה, לחץ בחזה- מן הרגשת שיגעון ברמה שבא לי למרוט את השערות מראשי בגלל שאני מרגישה שהלב שלי עוד שנייה מתפוצץ כי אני מרגישה עצבות תהומית ושאר הדברים שהזכרתי. כל אלו באופן קבוע בבקרים. במהלך היום אני חווה את ההרגשה הזאת מס' פעמים. בין לבין ההרגשה הזו אני מרגישה בדידות גדולה ועצבות. מדי פעם אני בסדר. כלומר לא עצובה ולא מאושרת. אבל זה לפרקים קצרים. ישנם ימים בהם יש רגעים שאני פתאום נורא מאושרת ואני מתכננת לעשות דברים שלא יוצאים לפועל כמובן, כי הרגשות משתנים תוך שנייה משום סיבה שאני יכולה להצביע עליה. הדברים שאני מתכננת לעשות זה להתחיל לעבוד(בין היתר) כי אני לא עובדת ואני ממש רוצה אבל יש לי הרבה חרדות מול מסגרות ופעולות פשוטות בעבודה. נוסף לחרדות קשה לי לתפקד תחת הדיכאון שפוקד אותי.
בגדול אני בן אדם מאוד חברותי ואוהב לצאת ובן אדם שמח באישיותו המקורית, אך אני מרגישה שאישיות שלי נעלמת אל מול כל הרגשות שפוקדים אותי, הם מקהים את האישיות ואני כבר לא אני באיזה שהוא מובן. בהתחלה כאשר אבחנו אותי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית , התאמתי מאוד לסימפטומים כי על אף חוסר תפקודי הייתי יוצאת בלי בעיה ובכיף לבלות בערבים. היום המצב שונה. אני לא מסוגלת לצאת מהבית. רק לחשוב על לצאת מהבית מכניס אותי לעצב גדול ואף לחרדות. אני מסתגרת בחדר צופה בסדרות. לעתים מאוד מאוד נדירות בעקבות הבדידות והעצב והרגשת השיגעון שמלווה לזה אני חותכת את עצמי. אני לוקחת ציפרלקס כבר כחודש אבל אני לא מרגישה שזה משפיע. לפני כן לקחתי סרוקסט וגם לא השפיע עלי. אולי פעם אחת בתוך כל החודש שנטלתי את התרופה. על אף שאני לא בטוחה מה אני אמורה להרגיש.
מה לעשות? האם אני חולה בדיכאון? האם יש לי מאניה דיפרסיה? או זה באמת רק הפרעת אישיות גבולית? מה יש לי? ואיך מטפלים בזה? אני רוצה כ"כ להרגיש מאושרת באמת מהלב. או לפחות לא להרגיש עצובה . פשוט להיות נורמלית... שחכתי ההרגשה לא לחשוב על זה שאתה עצוב כל הזמן. אני לא רואה טעם לגשת לפסיכיאטר שוב.. כי הוא לא ניראה לי ישנה את דעתו. הוא טוען שיש לי הפרעת אישיות גבולית.
עזרה ! בבקשה!!