שלום זה פוסט שמבטא את המחשבות שלי

פוסט שכתבתי בפייסבוק ורציתי לדעת כמה אמת יש בו מנקודת מבט פסיכולוגית.

חולי הסכיזופרניה הם לא אנשים אלימים למרות הסטיגמה אבל יש תמיד את היוצאים מן הכלל
.
הסכיזופרן או חולה הנפש לא נכשל במבחן האלימות אלא במבחן הנפש.

אני באופן אישי שמתי לב שהיו 3 תקופות שבהם נכשלתי במבחן הנפש מה שהוביל אותי בסוף לחלות במחלת נפש... והם:

1. השיבוץ לכיתה א'.
2. השיבוץ למגמה בתיכון.
3. השיבוץ בצבא.

כשהבריון הוא אבא שלי בכבודו ובעצמו אמנם לא התפרצתי עליו למרות הלחץ העצום מצדו כי אני לא אדם אלים מטבעי אבל כשהייתי צריך למרוד בו בשלושת התקופות האלו ולמרות שבכל פעם נזרק לי חבל הצלה אני לא השתמשתי בו... העדפתי לוותר...

בשלושת המקרים נכשלתי כי הייתי כל כך פגוע מאבא שלי שנעניתי "לחיזוריו" והתחברתי איתו ממש כמו סימפטום האישה המוכה.

בכך שהתחברתי איתו הסכמתי להתבטל במאה אחוז לרצון שלו מה שאומר שהרצון שלי לא היה קיים.

אני אתן לדוגמא את מקרה השיבוץ למגמה בתיכון.

חבל ההצלה שלי בתקופה הזו היה חבר בשם אלירן שלימים היה החבר הכי טוב שלי עד הצבא. כשאני התחברתי עם אבא שלי לבקשתו בסופו של דבר הגעתי למגמת ענ"א מחשבים כשהרמז בשם של המגמה הוא: ענ"א = אני , מחשבים = רובוט או בקיצור "אני רובוט" כשזה מובן כמשהו לא ריאלי.

עוד רמז מעניין... אחי ואחותי שיהיו בריאים לא חלו כמוני ושניהם הגיעו למגמת 'מדעי החברה' בדיוק כמו אלירן.

זאת אומרת שאם הייתי מזהה שאבא שלי הוא אויב והדרך שלו מובילה אותי לתהום שאני לא יצא ממנה והייתי מעתיק את אלירן התלמיד הייתי מושך בחבל ההצלה חזק וניצל מטביעה בדיוק כמו שאחים שלי עשו.

פעם אחר פעם נכשלתי במבחן הנפש מה שהוביל את אבא שלי לשלוט בי מתקופה לתקופה עד שהוא נפטר ואני נכנסתי לאשפוז.

אגב גם באשפוז אני נכשלתי ועכשיו אני בדרך לנצח את מבחן הנפש הבא אבל זה בפוסטים הבאים....