שאלה דחופה

את כותבת אני מתחילה להזכר בכל הדברים שקרו. אילו בטח דברים שמאוד מפריעים לך שאת צריכה לפרוק אותם ממך אם האמצעות שיחה עם מישהו ואם באמצעןת כתיבה. תנסי להשתמש בדימיון מודרך ותדמייני תגובה חלופית לבכי כמו התעלמות פשוט לעשות מבלי להגיב ריגשית. תספרי בלב עד 10 ותשתי מים ותגידי לעצמך אני לא בוכה כי זה מפריע לי בעבודה. את צריכה להעשיר את העולם שלך בחוויות חיוביות. שבת שלום

שלום סיגלית,
אנשים שונים האחד מהשני בעוצמת הרגישות שלהם ובאופן בו מצליחים לווסת את הרגשות. אפשר לראות את השוני כבר על תינוקות. ישנם תינוקות רגועים יותר וישנם סוערים יותר. לפעמים זה משהו שנולדים איתו. גם אירועי חיים קשים או יחס של הסביבה יכולים לתרום להגברת הרגישות. זה יכול להסביר מדוע את נזכרת באירועי חיים קשים שעברת כשאת נפגשת ב"טריגרים" - אירועים שמעוררים רגשות וזיכרונות.
את ההבנה לגבי הסיבות הספציפיות הקשורות ברגישות הגבוהה שלך, רצוי מאוד לעשות במסגרת של טיפול פסיכולוגי, כנראה שישנם גם אירועים וחוויות בהיסטוריה שלך שלא עובדו דיים ולכן ממשיכים להטריד ולהשפיע. בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי תוכלי גם ללמוד אופני התמודדות חדשים שיעזרו לך בהווה.

תודה לשתיכן:) הבעיה שאני מגיל קטן מאז שאני זוכרת את עצמי ביסודי אני נפגעת ובוכה מכל דבר , לאחרונה זה גדל כי עברתי אירועים כגון עם בחורים אהבות נכזבות פרידות שהיו לי נורא נורא נורא קשה, אני בכלל טיפוס שלא סובלת פרידות.אפילו בפרק האחרון של המירוץ למליון ירדו לי דמעות , עכשיו לגבי כל הבחורים אני מציינת שעם אלו שהייתי מתכתבת תמיד אני שומרת את כולם בוואצאפ מדי פעם מסתכלת ורואה האם זה נכון לעשות זאת? אני טיפוס שאוהבת סתם לשמור כל מיני מזכרות , האם אני צריכה למחוק אותם ? ואיך אפשר לשכוח פרידות שהיו לי כל כך קשות?

אני חושבת שלאו דווקא לשכוח, אלא שהעוצמה הרגשית שבהיזכרות תעומעם עם הזמן ועם החוויות והקשרים החדשים שתחווי ותקשרי.

הי לא ממש הבנתי את תגובתך אשמח שתסיביר לי :)

התכוונתי לכך שבאופן טבעי, עם הזמן שיחלוף ועם קשרים חדשים שתקשרי ותהיי מושקעת בהם, העוצמה של כאב הפרידה מקשרים קודמים, תדעך. אולי לא תשכחי, אבל פחות תתרגשי, כי יהיו דברים חדשים להיות עסוקה בהם.