עומס רגשי

זה כאב גדול לאבד אח. זה בלתי נתפס. ובייחוד שזה קורה אחרי דבר מרגש וטעון כמו לידה. צריך זמן לעקל את הדברים. טוב שיש לך דברים שממלאים אותך כמו בעל תומך, ילד נפלא ועבודה חדשה שאגב לא כדאי לעזוב אותה. בשביל לא להעמיס על עצמך ועל בעלך כדאי שתשתפי ברגשות שלך אנשים אחרים. אולי תשקלי ללכת לקבוצת תמיכה של אחים שכולים. או ללכת לשיחות בארבע עיניים. תכתבי הרבה זה משחרר ותספרי לעולם כמה הוא היה נפלא. לעולם הכאב לא נגמר אבל את תלמדי לחיות לצידו ולמשיך בחייך ול לחיות איתו ולהיות משותקת ומדוכאת. שולחת לך חיבוקים גדולים ואהבה ותמיכה. (((((((())))

שירן, תודה על התגובה הרגישה והמרגשת. אני לא יודעת אם את אשת מקצוע, אבל לאור התגובה ניכר שכן. תודה.

אומנם צברתי ידע וניסיון בפסיכולוגיה, אך לא צריך להיות מבין גדול בשביל לחוש את חווית הכאב שלך. אשמח אם תחזרי ותספרי על תחושותייך. ליבי איתך והעיקר בריאות טובה וחוסן נפשי.

שלום Shushon,
צירוף האירועים שעברת לאחרונה: לידת הבן ופטירת אחיך, הם שני אירועים עוצמתיים ברגשות ומנוגדים כ"כ באיכות הרגשית שלהם. קשה להכיל את הפער הזה, שבין השמחה שבחיים שנוצרו, אל מול הצער שבמוות והאובדן הקשה.
אני מציעה לראות בתקופה הקרובה תקופת ביניים, עד לחזרה לשגרת תפקוד, בה תאפשרי לעצמך להאט את קצב התפקוד והחיים, להיעזר ולהיתמך ע"י בעלך ולשקול לגשת לטיפול נפשי שיתן לך מקום משלך להביע רגשותייך בצורה חופשית ולקבל תמיכה רגשית.

התנצלותי על העיכוב בשליחת התשובה,

של הבן שלי. ונאלצתי גם לדאוג לאמא חולה. ולטפל בילדים קטנים. לא פשוט. והייתי גם צריכה להלחם על הקריירה שלי.