לא יכולה לקחת עליי דברים טובים

למשל מטפל הציע לי לעשות תוכנית עבודה שבה ארשום את היעדים.דלי לשבוע. חודש. שנה ויותר. זה משהו שיכול מאוד לעזור לי. התלהבתי אבל לא עשיתי. דוגמא אחרת מישהי הציעה לי עזרה בחיפוש עבודה והתחלתי איתה תהליך.אבל לא המשכתי. למה זה קורה? הרי בן אדםלא ירצה ברעת עצמו. לפעמים.אני חושבת ששוכן בתוכי עוד אדם שמחבל לי בחיים. יום טוב

פה גם אין פסיכולוג וגם לוקח מאתיים שנה לענות.

את אמרת שאת עונה לפי סדר השאלות.ומשום מה אני כתבתי את השאחה שלי ב12.7 ואת ענית קודם על שאלה שנכתבה ב13,7,לא מספיק מחכים חודש עכשיו אני צריכה לחכות חודשיים??????????

שלום גלית.
אני מתנצלת על ההמתנה הארוכה.
עם זאת, אני חוזרת ומבקשת מכולם *לא להקפיץ הודעות*. זה לא מקל עלי למצוא את ההודעות על פי סדר שליחתן, להפך. אתמול הייתי עסוקה בלענות לשאלות ש"התחבאו" בדף השלישי של הפורום, בזמן שההודעה שלך מתאריך קרוב, הוקפצה לדף הראשון ודווקא בגלל זה, פספסתי אותה.

והנה. סוף סוף אני מגיעה לתשובה.
את שואלת מדוע את לא מתגייסת לעזור לעצמך, גם כאשר מציעים לך עזרה. אני חושבת על תשובה בכמה מישורים.
קודם כל, שינוי הוא דבר קשה לבצע ועוד יותר מכך, להתמיד בו. משום כך, למשל, אנשים מתקשים להתגייס לשינוי גם אם הוא לטובתם, למשל, קשה לאנשים לשמור על אורח חיים בריא, להקפיד על דיאטה, אפילו ליטול תרופות מרשם לאורך זמן - למרות הפעולה הפשוטה שבבליעת כדור. התמדה מצריכה כוחות נפש, עקביות והתמסרות. לזה מתקשר גם הרובד השני והעמוק יותר. כתבת כי לפעמים את חושבת ששוכן בתוכך אדם שמחבל לך בחיים. במובן מסוים את צודקת, אלא שאותו האדם המחבל הוא את, או נכון יותר, חלק מהעצמי שלך. העצמי שלנו הוא מורכב, חלקים שונים שבנו, באים לידי ביטוי באופן שונה במצבים שונים בחיים ועם אנשים שונים. כך למשל, אדם יכול להיות עדין מאוד עם חבריו, אבל גס רוח כלפי אשתו וילדיו והרי מדובר באותו האדם, אלא שביטוי שונה של עצמיותו מתגלה בכל מצב. בדומה לכך, כנראה פועלים בך חלקים שונים ואפילו מנוגדים זה לזה. חלק אחד שרוצה טוב עבור עצמך ומוכן להשקיע עבור זה וחלק אחר שמתנגד לשינוי. שוב נזכיר את פרויד קשישא, שזיהה בתבונתו את המנגנון הנפשי המתוחכם הזה, פועל בתוך טיפול נפשי וקרא לו "התנגדות".
אולי קראת את תשובתי לשאלתו של דרור על עצות בטיפול. כתבתי לו וזה רלוונטי גם לשאלתך, שעצות אקטיביות של מטפלים (למשל העצה לכתוב תכנית יעדים, או לעזור לך אקטיבית בחיפוש עבודה (שהן עצות טובות בפני עצמן)) מתקבלות לרוב בשמחה מיידית, אך אין זה נדיר שמטופלים לא יתגייסו לבצע את העצה, מפני שמעבר לעזרה הטכנית, הממשית, גלום קונפליקט פנימי שמצריך התבוננות פנימית ועיבוד.

האם חלילה מדובר במחלת נפש? למה אישה שיכלה לחיות חיים טוביםושמחים צריכה לחיות כמו סמרטוט ולהתעלל בעצמה?

סתם שטחית. רשמת אותה לצאת מידי חובה. כמו שרשמת לי על ללמד ילד.אחריות. מאיפה הגעת למסקנות הללו??????

מכל ההודעות בהן הצפת את הפורום, ההודעה הזו עולה עליהן במידת האכזריות ובכפיות הטובה כלפי מי שנותן מעצמו ובהתנדבות, במקרה הזה - אני.
אינני יודעת מדוע את בוחרת לחבל בפורום, אך באופן הזה, לא אקבל את נוכחותך כאן וכל ההודעות כולן שתכתבי - תמחקנה. את צריכה לקבל החלטה לגבי אופן ההשתתפות שלך בפורום, אם את רוצה להישאר בו.