ניתוק מן החברים מהעבר

שלום ורד,
מכירה את הביטוי "The Devil is in the detail"?
גם פה, לפי דעתי העיקר הוא מסביב למה שאת מתארת.
אין אנו יודעים מה הסיבה פה לניתוק מהחברים. יכול להיות שהיא מאוכזבת מכך שהיא חשבה על חבריה בצורה אחת, אבל מעשית הם התנהגו בצורה אחרת בעת הצורך. למשל, לא תמכו בה כאשר הזדקקה לכך, כיוון שהיא טוענת שהעבר לא היה טוב. וזו היא לא סיבה יחידה שיכולה להיות פה.
נקודה מאוד פוזיטיבית לאומת זאת, לפי דעתי, היא לא בחורה טיפשה ויש לה הבנה מה היא רוצה(חברים חדשים) וככל הנראה, עכשיו היא יודעת מה התכונות אותם היא רוצה לראות בחברים החדשים שלה.
אבל שוב, לא ניתן לדעת לנו בוודאות, כי אין מספיק פרטים על העניין. כדי שיהיו פרטים, לפי דעתי, יש צורך לדבר איתה. יכול להיות שהיא לא זקוקה לשום טיפול חיצוני מלבד התמיכה של הקרובים. אבל לא תמיד ניתן לעשות זאת(לשוחח), בעיקר בין הורה לילד.
לא מובן גם כיצד בתך מגיבה בכלל לטיפול פסיכולוגי.
ועוד משהו. מדוע שלא תדברי עם אותו פסיכולוג שהיה בזמן השיקום? כמובן אם זה לא היה לפני הרבה זמן.

אני לא פסיכולוג, כך שתקבלי את תגובתי בצורה הנכונה.

שלום ורד,
את מתארת במספר שורות, ארבע שנים של תהפוכות איומות בחייה של ביתך וודאי גם בחייך. אני יכולה רק לדמיין את הקשיים שהתמודדת איתם בתור אמא, את הדאגה לביתך במישור הגופני, הרפואי והתפקודי. לאחר השיקום הגופני הקשה, מתפנה ביתך לעשות שיקום נפשי. היא חזרה ללמוד ומפתחת עצמה קוגניטיבית ובמקביל, מקבלת החלטות לגבי חייה החברתיים. כאמא, הדאגה לבריאותה, מפנה עתה מקום לדאגה לנפשה ולקשריה החברתיים.
אני מצטרפת לתשובתו היפה של דרור, שכתב על המורכבות האפשרית מאחורי ההחלטה של בתך לזנוח קשרים מן העבר. אני מצטרפת גם להצעתו לשוחח עם בתך ולבדוק *איתה* בעדינות אם תרצה להמשיך ולהיעזר בטיפול פסיכולוגי, כדי להתלבט בו בסוגיות המעסיקות אותה, כמו יחסים עם חברים ועם בני משפחה.
יחד עם זאת, בתך היא אדם בוגר. הטיפול הפסיכולוגי הוא מקום אישי משלה ולא כדאי שתהיי מעורבת בו, או בטיפול הקודם, בשום דרך.
כאשה צעירה שחוותה אובדן קשה כל כך של העצמאות שלה, בתך קונה את העצמאות שלה כעת, גם דרך החלטות שמקבלת על עצמה. היא יכולה ומסוגלת לעשות זאת עכשיו, לכן, גם אם יש לצעד שלה צדדים נוספים, (הקשורים - אולי בחרדה, אולי בכעס, אולי דווקא בהשלמה) העצמאות שלה היא דבר שחיוני לטפח אותו כעת, מתוך איזון עדין שבין דאגה אימהית וסיוע לה, לבין שחרור ועידוד לבחירות עצמאיות, תוך מתן מרחב לבחור בו את בחירותיה.

לנטע שלום!
אני מודה לך על התשובה המרגיעה ,עד כמה שזה יכול להרגיע אמא אוהבת ודואגת למצבה הפיזי והנפשי ובקשר לעתידה של בתי .

במקום שאת תהיי רגישה לבת שלך. את מחפשת תשובות במקום אחר.