צריכה עזרה..

אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד ושאני רחוקה מעצמי מאי פעם. אני בחורה צעירה בת 23, אבל מרגישה בת 100. הייתי בזוגיות של שנתיים וחצי שנגמרה בפרידה מאוד קשה ואחריה עוד קשר של חצי שנה שלא הלך, מאז אני לא רואה שום אפשרות בזמן הקרוב לזוגיות. אני מרגישה שפשוט מיציתי. בטווח הרחוק אני רוצה להתחתן ולהתמסד אני פשוט לא רואה איך זה קורה כרגע אחרי כל מה שעברתי לאחרונה בתחום הזה.
אני עסוקה כל הזמן בלימודים,(עולה עכשיו לשנה שלישית) והמקצוע שבחרתי מאוד מאוד תחרותי וצריך להיות מאוד טוב במה שאתה עושה כדי להתפרנס לאחר מכן נטו מהמקצוע .. לכן אני כל הזמן בלחץ, מקנאה בטובים ממני, שכחתי שבאתי למקצוע הזה מתוך אהבה ותשוקה הכל נהפך אצלי לתחרות ורק להיות טובה יותר וטובה יותר. זה גדל למימדים מפלצתיים של הלקאה עצמית כשמשהו לא הולך, כל הזמן לחץ להספיק ולעשות, ייסורי מצפון וביטחון עצמי ברצפה. תקופת המבחנים שאני בעיצומה לא עוזרת. בזמן האחרון אני חווה התפרצויות בכי וזעם בגלל הלחץ הנפשי שאני נתונה בו. ניסיתי להרגע לעשות מדיטציות, נשימות, אבל אני מגלה קוצר רוח יוצא דופן ולא מצליחה לאפס את עצמי. זה ממשיך בנדודי שינה, ובעייפות תמידית מהחיים ובכאבים בחזה.
אני קמה בבוקר בלי תשוקה ליום שלפני ובלי שמחה. על פניו יש לי את כל מה שאני צריכה- משפחה אוהבת, בריאות, חברים ואפילו מראה חיצוני טוב מאוד. אבל אני אומללה בגלל שאני מרגישה שאני כל הזמן על שעון מתקתק- להיות בין הטובות ביותר במקצוע שלי. מה לעשות? אני לא יכולה בשום פנים ואופן להמשיך ככה