הבן שלי בן 18

קשה לו להבין סיטואציות חברתיות, למשל הוא לא מבין הרבה פעמים מה מקובל לעשות ומה לא. קורים הרבה דברים כאלה כל יום למרות שאני מסבירה לו שזה לא מקובל, אך הוא ממשיך.
לדוגמה הוא יכול לשכב עלי או לחבק אותי חזק ולא לעזוב כשמבקשים ממנו.
הוא עושה הרבה דברים לא מקובלים, או שמציקים לי (אמא שלו) או שמציקים לאחרים, וכשמבקשים ממנו להפסיק הוא לא מגיב ואף לפעמים מגביר את ההצקות.
זה מלווה אותו מגיל מאוד קטן.
אני מרגישה שהוא עסוק הרבה במחשבות שמטרידות אותו ולא מרפות.
ההצקות קורות בעיקר לאחר שהוא נפגע ממישהו ורוצה להחזיר לו או מתעצבן על משהו, לדוגמה שלא מתייחסים אליו לרגע, או שהוא לא מרוצה ממשהו.
אין לו מוטיבציה לעשות דברים והוא הרבה עייף וישן המון. קשה לו לשמור על היגיינה.
ההצקות באות לידי ביטוי בכך שהוא נוגע בי או באחרים גם כשלא רוצים וכל דבר אחר שיעצבן כמו לעמוד במעבר או לעשות רעשים.
הוא דורש המון תשומת לב וכמה שאני לא נותנת לו זה לא מספיק לו. אני מרגישה שהוא מאוד תלותי בי ורוצה אותי כל הזמן לידו, ומתקשר הרבה.
אין לו כוונות לפגוע בי או באחרים, למרות שהוא פוגע וזה מאוד קשה לו לקבל את זה שאנשים מתעצבנים בגללו.
ההצקות מתבצעות בעיקר כלפיי, אבל גם כלפי אנשים אחרים שהיו פעם בקשר איתו והמשפחה.
כרגע הוא בקשר רק עם המשפחה הקרובה שלו. אין לו בכלל בטחון בחברה. ויש לו חרדות לא מציאותיות.
ההצקות קורות כל יום וזה בלתי נסבל עבור אף בן משפחה. מה עושים כדי להפסיק את זה (תרופות הרגעה לא ממש עזרו)? תודה מראש.