נטישה

היי רותי,

נדמה לי שבשאלה שלך, שאלה אחת קצרה, מקופלים הרבה מחשבות וחששות.
אנסה לענות על שאלתך תוך התייחסות קצרה למספר נקודות:
1. אנו יודעים (מבחינה קלינית ומחקרית) כי הקשר בין האם לתינוק מלידה (ואף לפני כן, במהלך ההריון) ובמהלך חודשי חייו הראשונים הוא חשוב מאד להתפתחות מיטיבה של התינוק. כמובן שגם לאחר מכן, מוטב שיהיה קשר מיטיב בין התינוק לסובבים אותו.

2. לא ציינת בשאלה מה גיל התינוק. שונה הדבר אם אנו נפרדים מתינוק בן יומו, או כשהוא כבר בן כמה חודשים, או כבר בן שנתיים (למשל, פרידה בגן) וכן הלאה.
בכל מקרה, גם אם נפרדים לזמן מה, טוב יהיה לעשות זאת כשהתינוק או הילד בטוחים בקשר עם ההורה מספיק, כדי להכיל ולהתמודד עם הפרידה בצורה טובה עד לשובם.
אגב, הדבר נכון גם לכיוון ההפוך - כדאי שגם ההורה ירגיש מספיק בטוח בקשר על מנת להיות מסוגל להיפרד בצורה טובה (בהקשר זה, שמתי לב שקראת לזה "נטישה של התינוק", ולא "פרידה מהתינוק". מדוע?).

3. ניסחת את השאלה באופן שכזה - האם נטישה של תינוק תגרום לו להפרעת דחק פוסט טראומטית (אגב, אם התכוונת להפרעת דחק פוסט טראומטית, כפי שמוגדרת בספרי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, סביר להניח שלא זה העניין במקרה שתארת).
באופן כללי, אני חושב שלא תמיד אנו יכולים לומר שגורם X גרם בוודאות לתוצאה Y. לדעתי, עניינים שבנפש הם מורכבים מכך.
ביחס לשאלה שלך, אפשר לחשוב בנוסף גם על הנקודות הבאות - מה טיב הקשר שהיה לך עם התינוק עד כה; האם הוא נשאר עם דמות מיטיבה מוכרת אחרת (אבא, סבתא וכדומה); האם ניתן יהיה לשמור איתו על סוג מסוים של קשר במהלך הפרידה (למשל בטלפון, בסקייפ); האם יצא לך כבר בנסיבות אחרות להיפרד ממנו; כיצד הוא (וגם את) הגבתם לפרידה הזו. ועוד ועוד.
כלומר, יש עוד משתנים רבים בקשר במיוחד שבינך לבין התינוק, וכולם משפיעים ותורמים במידה כזו או אחרת, והדבר שונה מאדם לאדם.

4. עם כל זאת, לעיתים המציאות שלנו אינה פשוטה. לפעמים אנו צריכים להיפרד מהתינוק לתקופה, בין אם מתוך בחירה ועמדה של שליטה, ובין אם לאו. במקרים מסוימים המציאות אף כופה עלינו פרידה מהתינוק (למשל, אמא שחלתה מיד לאחר הלידה, ונזקקה לאשפוז בנפרד מהתינוק). בנסיבות האלו, יש לחשוב מהי הצורה הכי טובה, או הכי פחות גרועה, לעבור את התקופה הזו.

בברכה,
יאיר.

יאיר, אולי הכותבת כאן מציינת נטישה של תינוק לתמיד. אי אפשר להבין משורה קצרה למה היא מתכוונת.