להתחיל טיפול

שלום מישהי,
התחלה של טיפול. מחד - מרגש, מאידך - מעורר חששות.
למעשה, הטיפול שלך כבר התחיל (-: הוא התחיל להתרקם במחשבותייך ובליבך. את מתחילה לחשוב ולהרגיש את עצמך כמטופלת, להרהר על עצמך בתוך יחסים בחייך לעומת על עצמך בתוך יחסים אפשריים עם מטפל וכבר מפנה שביל גישה לעולם הפנימי שלך.

כיצד יראה הטיפול שלך? אין לי מושג. כל דיאדה של מטפל-מטופל, יוצרים יחד קשר ייחודי וחד פעמי. זה הקסם שבטיפול. עם זאת, אני מבינה את המשאלה שלך לדעת יותר לקראת מה את הולכת.
אני יכולה לשתף, שמטפלים שונים עובדים בסגנונות שונים, אך רוב המטפלים שאני מכירה, אכן נוהגים להקדיש את הפגישות הראשונות (פגישה אחת עד שלוש, בד"כ) לשמוע רקע על המטופל ולשאול שאלות. בפגישות הללו, המטפל אקטיבי יותר ומנחה והמטרה שלהן היא כפולה: גם להבין הבנה ראשונית ולגבש הערכה לגבי הקשיים איתם המטופל מגיע וגם לאפשר הכרות ראשונית בין המטפל למטופל.
בפגישות הבאות ובעצם לאורך כל הטיפול, המטפל מפנה מקום למטופל להביא עצמו ופחות מנחה באופן ישיר. מטופלים מוצאים את הדרך להביא את עצמם וכפי שלמטפלים סגנונות שונים, כך למטופלים סגנונות שונים.
אפשר להתחיל ולשתף בנושאים שהם פחות "נושאי ליבה" בחייך ולאט לאט, עם התפתחות האמון, לשתף יותר ברגשות ובמחשבות שייעלו עם התקדמות הטיפול. לכל יש מקום. לאירועים חיצוניים בחייך, בהווה ובעבר ולאירועים פנימיים - רגשות, מחשבות, חלומות ופנטזיות שעולים, גם סביב הקשר שיתחיל להיווצר עם המטפל.

אני מבינה שאת מקווה לפזר את הערפל, כדי להרגיש פחות חששות, אלא שהחששות הם חלק מהטיפול, הם רגשות. במקום לנסות להרגיש אותם פחות, אני מציעה לך להביא אותם אל הטיפול, להביע אותם בפני המטפל, כמו גם את האמביוולנציה שאת מתחילה לחוש בקשר לאפשרות לחשוף חלקים מנפשך. והנה - את כבר בתוך הטיפול.

בהצלחה! ומועדים לשמחה,