רגשי נחיתות יחסיים

אני בשנות השלושים שלי בעל מקצוע שנחשב יחסית מכובד בארץ ובעל השכלה אקדמית די טובה.
לאחרונה פגשתי מספר נשים צעירות, לא על רקע רומנטי, שכולן נראות לי מוצלחות הרבה יותר ממני. למדו באוניברסיטאות עילית בארה"ב, שותפות בכל מיני פרויקטים מעוררי קנאה, דוברות שפות, ביקרו בכל העולם, והן בעיקר מאד משכילות ורחבות אופקים, רהוטות, פתוחות, וגם מטופחות ונאות...
המפגש איתן ערער לי קצת את עולם המושגים הפנימי. עד לא מזמן הרגשתי שאני בסדר גמור, יוצא יחידה קרבית, בוגר אוניברסיטה, מרוויח קצת מעל הממוצע, אבל עכשיו אני מרגיש כאילו שאני חלק מעדר של "בינוניות ישראלית" שלא מצליחה להתרומם. האנגלית שלי עם מבטא ישראלי כבד ולא שוטפת, בקושי ביקרתי בחו"ל ובטח שלא בגילן הצעיר, אני צפוי להרוויח הרבה פחות מהן לאורך הקריירה, ואני יודע הרבה פחות על העולם מבחורה שצעירה ממני בכמה שנים טובות. אז נכון שאני לא תושב העולם השלישי (וההודעה הזו היא קצת "צרות של עשירים") , אבל הפרופורציות שלי על דברים השתנו, והתחלתי לפתח מרירות מלאה ברגשי נחיתות בנוסח אכלו לי שתו לי, כלפי החברה והמדינה שגרמו לי ללכת לצבא ולבזבז שם זמן יקר, כלפי מערכת החינוך הישראלית שלא נותנת לתלמידים שום סיכוי באמת לפרוץ ולמצות את הפוטנציאל שלהם, ואפילו האוניברסיטה שבתכלס עם כל הכבוד לה לא ממש מנסה לאתגר ולא דורשת מהסטודנטים רבע ממה שמוסד יוקרתי בחו"ל דורש, ורוב הסטודנטים פשוט באים לקנות תעודה. התחושה שלי היא שכל כך הרבה שנים הלכו לעזאזל בכל מיני מסגרות ש"ישנתי" בהן רק כדי לסמן V על דברים, לא נורא סבלתי אבל גם ממש ממש לא נהניתי, עוד שיעור בכיתה י"א, עוד שמירה בצבא, עוד הרצאה בקורס מבוא שאפשר לסכם ב10 דקות במקום בשעה וחצי...
אני כל הזמן חושב וחולם אולי בכל זאת "לחשב מסלול מחדש", איך לעשות את זה, להתחיל בגיל מאוחר ללמוד רפואה, להתקבל להרווארד או לייל, להשתלב בעבודה בינלאומית נוצצת, באליטה האקדמית, להתחיל מחדש, להצטיין, לחייך מאוזן לאוזן, להסתער על החיים ולהיות כמו הבנות האלו, להשלים פערים...
אבל אחרי קצת חלימה בהקיץ מתעוררים וזה כבר מתחיל להראות כמו קרב אבוד מראש, אני לא בטוח שמלכתחילה היה סיכוי בתור ישראלי שגדל בארץ בתחרות הזאת, ואני בעצם די כמו כולם, האנשים שמסביבי, שמנפנים מנגלים ביום העצמאות והאנגלית שלהם נשמעת מזעזעת.
האם להתייאש ולהשלים עם הבינוניות המדשדשת שלי או להלחם ולנסות להשתנות מהקצה אל הקצה?