התאמה

היי מרי,

איך תוכלי לדעת אם מצאת את הפסיכולוג שמתאים לך? אני חושב שמה שהכי חשוב כאן זו החוויה הסובייקטיבית שלך, ההרגשה שלך. אם את לא מרוצה או לא מרגישה שאת מקבלת מענה לצרכייך, אז זה מה שחשוב. אני שומע שאת מתוסכלת ולא מרוצה כל כך מהטיפול, או יותר נכון, מהתקופה של התחלת הטיפול. יתכן אולי שהיו לך ציפיות מסוימות לגבי איך שהטיפול יראה, ובפועל זה נראה ומתנהל אחרת ממה שחשבת. לדעתי, בתוך מסגרת של יחסים, תמיד טוב יותר לשתף בתחושות הפנימיות (בפרט הפחות טובות - מתסכלות, מעציבות וכדומה) מאשר לצבור זאת בבטן. היחסים הטיפוליים אינם שונים במובן הזה. מכיוון שהטיפול הוא עבורך ובשבילך, הרי שאני יכול לייעץ לך להביא גם את הדברים שציינת כאן בפני הפסיכולוגית שלך ולפתוח את זה איתה. תשתפי אותה בתחושות שלך, מה הציפיות שלך לגבי הטיפול, מה היית רוצה שיקרה הלאה, תשמעי מה יש לה לומר, איך היא רואה את הדברים, ותראי איך השיחה מתגלגלת. אני מאמין שהשיחה הזאת (גם אם לא תסכימי עם כל מה שייאמר בה) תעזור להבהיר קצת את המצב.

בהצלחה,
יאיר.

ואני בטוחה שזאת שאלה שנשאלת הרבה.
אבל איפה אוכל למצוא המלצות.האם תוכל להפנות אותי?

תסתכלי על התשובה שיאיר רשם לה למטה.

היי מרי,

לא הבנתי ואשמח אם תוכלי להבהיר את דברייך -
האם את שואלת לגבי המלצות לגבי פסיכולוגים נוספים? האם יצא לך כבר לשוחח עם הפסיכולוגית שלך בנושא? האם עזבת את הטיפול שהיה לך?

יאיר.

לא דיברתי איתה..ממש רציתי אבל איכשהו התחלתי לדבר על משהו אחר וזה לא יצא.
בכל מקרה אני לא ממש יודעת אפילו מה להגיד לה.
אני אנסה להסביר קצת...יש לי את הבעיות שלי.כמו לכל בנאדם. אבל הסיבה המרכזית שבגללה התחלתי את הטיפול היא שהבעיות הציפו אותי והרגשתי שאני מתעסקת בהם כלכך שהתחלתי לאבד קצת את עצמי בתוכם.
והבעיה עם הפסיכולוגית היא..שהיא לא מכוונת אותי כלכך לא נותנת לי פרספקטיבה אחרת.או תובנות אישיות שלה היא רוב הזמן שותקת בדרך כלל מדברת לקראת סוף השעה ואז היא סוג של מנתחת את המצב(בצורה מאוד מופשטת).
מה שיוצא מזה זה שנגמר הטיפול ואני נשארת עם המחשבות(הסיבה בגללה התחלתי את הטיפול) ואני ממשיכה להתעסק בבעיות אפילו יותר אני כל הזמן בוחנת את עצמי בכל סיטואציה שאני נתקלת בה ביומיום בשביל להבין על עצמי יותר אבל זה רק מבלבל אותי יותר!
אני יודעת שזה מה שאני כביכול אמורה להגיד לה.אבל קשה לי להסביר את זה.גם את ההודעה הזאת לקח לי שעה לנסח בשביל להסביר בדיוק את הכוונה.

והשאלה באמת היא האם פסיכולוג צריך לכוון אותך?לתת לך לחשוב על דברים אחרת?לתת לך עצות?"שיעורי בית"..
בקיצור חפרתי.אשמח לתשובה.תודה רבה.

היי מרי,

אפשר גם להסתכל על המקרה שלך מזווית כזאת -
את מתארת בעצם סיטואציה שבה ניצבות בפנייך שתי אפשרויות:
1. להמשיך בטיפול עם הפסיכולוגית הנוכחית, כשמצב העניינים כרגע הוא שאת מתוסכלת מההתנהלות שלה. אופציה לא כל כך טובה מבחינתך.
2. לעזוב את הפסיכולוגית הנוכחית ולמצוא פסיכולוג/ית חדש/ה.
זה אפשרי כמובן, אבל תארי לך שאותה בעיה שאת נתקלת בה כעת, תחזור שוב מול הפסיכולוג החדש. איך זה יגרום לך להרגיש? מי ערב לכך שהפסיכולוג החדש ימצא חן בעינייך יותר מהנוכחית?
לפי האופן שבו את מספרת את זה, אלו הן שתי האופציות שאת רואה כרגע להתמודדות עם הבעיה. אם אני אקצין את זה טיפה, אז זה צבוע קצת בצבעי שחור-לבן, כלומר ההנחה היא ש-"או אני נשארת וממשיכה לסבול או שאני עוזבת ואז מפסיקה לסבול".
זו הנחה ששווה לחשוב עליה. בעיניי, זה לא חייב להיות כך.
מה שאני מציע זו דרך שלישית, מעין דרך אמצע. להישאר בטיפול, אבל תוך כדי שאת לא מוותרת על מה שחשוב לך. זה דורש שתסבירי לפסיכולוגית שלך מה מציק לך ומטריד אותך (שהלא חדר הטיפולים זה בדיוק המקום לזה), תוכלי להסביר לה יותר על הציפיות שלך ממנה, על מה שאת מקווה להשיג בטיפול, בתקווה שיחד תוכלנה לחשוב מה ניתן יהיה לעשות לגבי זה, כדי שאת תהיי יותר מרוצה ומסופקת.

מה דעתך?
יאיר.

אני באמת רואה את זה קצת שחור ולבן
אקשיב לעצתך.מקווה שזה באמת יעזור.
תודה רבה!!

רק רציתי לעדכן ולומר תודה רבה!
דיברתי איתה ושיתפתי אותה באיך שאני מרגישה לגבי הלך הטיפול.
וזה היה המפגש אולי הכי טוב שהיה לי.ממש דיברנו הרבה והשיחה הייתה הדדתי היא הבינה ואמרה שמאוד חשוב שאני פותחת איתה את הדברים.
אז שוב תודה
עזרת לי מאוד.

היי מרי,

שמח מאד לשמוע...:)

בהצלחה בהמשך הדרך,
יאיר.

עד שהם משיגים שינוי אם בכלל.