לשרוד את החיים או לחיות מתוך בחירות

מרגישה שאני חייבת לפרוק

מרגישה שורדת את החיים , מטאפורה של חיה בתוך הג'ונגל שמתעסקת בקיום יומי, שומרת שלא יצודו אותו לטרף , ומחפשת אוכל ע"מ לשרוד את היום.
אז אותנו אף אחד לא "יטרוף" אבל האם באנו לעולם הזה בשביל לשרוד את החיים ולהעביר כאן את אותן שנות חיינו שנגזרו עלינו?
באנו לחיות את החיים מתוך בחירות ? מי משפיע עליי, אני על החיים? או החיים עליי? ולאן שתנשוב הרוח ..שמה אני נסחבת איתה.
כמה השפעה יש לילדות שעברנו , או לדפוסי החשיבה שלנו על איך ייראו חיינו..
אז אני לגמרי כאן כאישה שהולכת אחרי הרוח , הולכת לאן שהחיים מנתבים לי את הדרך כאילו שלי אין שום יש בדבר..
נלחמת לקום בבוקר לעבודה , נלחמת לאהוב , נלחמת .
הילדות שלי הותירה בי המון משקעים ( המשפט הזה נשמע כזה מאוס ולעוס וקיצי ) אבל העובדות חזקות יותר מכול,
בבית הילדות היה תמיד רע , אני ואמי חיכינו בכול ערב מתי תבוא הפצצה הבאה , מתי אחי יתחיל את התסריט הקבוע שלו שמתאר קללות , שבירות , ועוד
עם אבי גם לא היה קל ולאחר הרבה שנים של בגידות , שקרים לאמא שלי וכו. זה הסתיים
סיפור חיים של 20 שנה שרובו מתואר הישרדות יום יומית שרק יעבור בשקט .שהכול מזויף ושקרי
אני עזבתי את הבית אחרי הצבא, אבל אין ספק שדפוסי החשיבה , וה"ביצה " שחייתי בה לא נותרה מאחור.
היא הולכת איתי לאן שאני , היא הותירה אותי אדם חסר ביטחון , בעל אכילה רגשית , כזה שרואה הכול באופן שלילי.
אדם שלא יודע להתנהל באזור הנוחות והטוב כי אין לי מושג איך מתנהלים שמה, רגילה שרע לי ושמה אני בבית הנוח שלי.
אני בת 25 עובדת בעבודה מסודרת ,
אבל האושר? לא יודעת להגיד אם אני יודעת אפילו מהו אושר...
רוצה לחיות חיים מתוך בחירות עם כול הקלישאה שזה נשמע ..רוצה לבחור את החיים ולקטוע את שרשרת החיים הזאת...
איך אדע לבחור מה נכון עבורי כשאני אדם חסר ביטחון , כזה שלא מסוגל להביט על עצמו במראה ולאהוב את מה שמשתקף משמה?
כזה שרוצה לסיים את יום העבודה ורק להגיע לבית לפיגמה , ולשוקולד האהוב שלי.
מי שיראה מהצד יגיד שלא חסר לי כלום , ושאני נאבקת כמו שצריך , ולהגיד לכם שזה לא נכון?זה נכון מאוד
אבל כשהבסיס של האדם מיסודו מרגיש לא ראוי , לא שווה מספיק , אזי כלום לא נוגע בך באמת ..
נמאס לי לעשות את זה בהאבקות כול הזמן , נמאס לי לתת לכול עץ עקום בחיי לגרום לי לא לרצות לקום
מודה לה' על כול טוב בחיי שהביא אליי, חלילה לא מתלוננת לרגע ...
אבל עד מתי נעביר את החיים בהשרדות הזאת ?
רוצה להפסיק לבחון כול רגע אם טוב או רע לי , או מה חשב עליי ההוא ? והאם היום אני טובה בעבודה? מה חושב עליי הבוס? האם הזוגיות הזאת בשבילי?
האם אתם גם לפעמים מרגישים חיים כמו חיה בגונגל ששורדת את היום? שויתרה על תחושת העונג? האם אתם גם מאלה שהחיים מנתבים את דרכם? או שהם מנתבים לעצמם את מסלול חייהם?
מי בוחר עבורכם? אתם נמצאים איפה שאתם כי שמה בחרתם? או החיים בחרו עבורכם?