חוסר אונים

שלום לך,

את מתארת בקצרה אירוע קשה מאד. להיות מאושפזת זו חוויה לא פשוטה בכלל, כל שכן בעקבות הסיבה שתארת. כתבת "הגעתי לשם, בלי יכולת להגן על עצמי", ונשמע לי שיש בחוויה הזו גם הרבה בדידות, קושי ועצב. את מציינת גם שאת לא רוצה כעת לקחת תרופות. אינני יודע אם כרגע את נמצאת בטיפול פסיכולוג פרטני, או האם יש לך חברים או בני משפחה, שאת מחשיבה אותם כגורמים תומכים ומחזקים או לא.
במידה ואת כן בטיפול, אני לא יודע מה טיב הקשר שלך עם המטפל/ת, האם יצא לכם לדבר או להתראות גם במהלך האשפוז וכדומה.
בתור התחלה (במידה והשתחררת מהאשפוז, הרי זו יכולה להיות גם התחלה של דף חדש) אז בהחלט הייתי ממליץ לך להתחיל קשר טיפולי דינמי, או לחילופין, להמשיך/להדק את הקשר הזה דווקא עכשיו. בראש ובראשונה, כדי שלא תרגישי כל כך לבד, חשופה, חסרת אונים ובלי יכולת להגן על עצמך.
אני מקווה שבהמשך הדרך תדעי יותר הקלה, נחמה ועידוד.
בהצלחה,
יאיר.

תודה. הדברים שכתבת לי מאוד מעודדים!

יופי, אני שמח לשמוע,
מי יתן ותדעי רגעים טובים יותר בהמשך הדרך, ואולי גם כבר עכשיו...:)

יאיר.