הפרעת אכילה

היי יעל,

את מתארת סיטואציה באמת מאד מורכבת. מצד אחד, נשמע שאת מאד דואגת לילדה, דאגה כנה ואמפתית. מצד שני, לצערנו, אין הרבה באמת שאת יכולה לעשות במובן הקונקרטי של המילה. לילדה הרי יש הורים, והם האחראים עליה. אוסיף עוד משהו בזהירות המתבקשת, שעל פניו, מהתיאור שלך, זה גם לא נשמע מצב בו הרשויות יכנסו לתמונה ויתערבו במתרחש בתוך הבית. אנחנו גם תמיד צריכים לזכור שאיך שאנחנו רואים דברים מסוימים, אינו זהה לדרך שבה אחרים רואים ומפרשים אותם.
כתבת שבהרגשה שלך, השיחות עם האמא מוצו. אינני ידוע כיצד התנהלו השיחות בינך לאמה של הילדה, על מה דיברתן, ומדוע השיחות איתה הן כבר "לא לעניין".
האם דיברת פעם גם עם הילדה עצמה? יתכן וזה יפתח דלת נוספת.
אם את רואה כי המצב ממשיך, את יכולה אולי למצוא מישהו/י אחר שבקשר טוב עם האם (חבר, קרוב משפחה נוסף), ודרכו לנסות אולי בעקיפין, בזהירות וברגישות לשוחח עם האם על העניין. אולי ניתן בעדינות לדבר איתה על ביקור אצל דיאטנית של הקופה, למשל, או אצל רופא משפחה. משהו שבאוזניה יישמע אולי יותר "נייטרלי" ומקובל.
נשמע שהמצב באמת לא קל, אך לא תמיד הכל נתון בידינו.

שבוע טוב,
יאיר.