עצה דחוף

היי נינה,

נשמע שעברה עלייך חוויה מאד לא פשוטה.
את מתארת שגדלת בבית פתוח, שאפשר לשוחח בו על הכל, ואולי דווקא על הרקע הזה, הופתעת מתשובתה של אמך. הופתעת מאד. אפילו כתבת שזה עורר בך "תחושה של גועל, סלידה זעזוע ובחילה...זה גרם לי אפילו לבכות מהחלחלה שאני מרגישה". זו תחושה מאד עוצמתית וחריפה. מדוע הגבת כך? איך את יכולה לשכוח מזה ולהרגיע את עצמך? לצערי, איננו מכירים, כך שאינני יכול כל כך לתת לך מענה קונקרטי לגבי שאלות אלו כן ברור לי שזו הייתה חוויה מאד מורכבת, קשה (אולי אף הייתי מנסח מאד בזהירות - גם טראומטית) מבחינת עוצמת הרגשות שלך שהתעוררו בתגובה.
כתבת "יתכן שאני ככה בגלל שמדובר בהורים שלי". זו בהחלט אפשרות, הרבה פעמים אנו חושבים שאנו מכירים את הורינו כל כך טוב, שאין שום דבר שיכול להפתיע אותנו לגביהם, ואז אנחנו בדרך כלל מופתעים. עם זאת, אני מניח שקיימות עוד אפשרויות שיכולות להסביר את עוצמת תגובתך.
נראה לי שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי פשוט "לשכוח" מהחוויה הזו, לשים אותה מאחוריך ולהתייחס אליה כאילו לא הייתה מעולם. הלוואי והייתה אפשרות כזו.
האם תוכלי להמשיך בחייך יחד עם האינפורמציה החדשה ששמעת מאימך? זו שאלה, שלדעתי טיפול יוכל לסייע לך לגביה.
כך שאני סבור שצריך לתת לדברים קצת זמן, תני להם לשקוע ולחלחל, לעבד אותם קצת, לראות איך הדברים מתקדמים. אם את מרגישה שהעוצמה של הרגשות שלך ושל האירוע הזה קצת פוחתים עם הזמן, ושאת חוזרת לשגרת חייך, מה טוב.
אם תרגישי שהאירוע העוצמתי הזה עודנו מלווה ומטריד אותך מאד, אזי אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי-דינמי, במטרה להבין מה קרה לך שם, מדוע התעוררה אצלך כזו סערה של רגשות, מדוע הגבת כפי שהגבת, ואיך ניתן להמשיך מכאן הלאה בצורה שתהיה טובה יותר עבורך.

בהצלחה,
יאיר.