מפרספקטיבה של גבר

היי,
אני חווה קושי גדול בעבודה חדשה, הגעתי למקום חדש והיחסים עם המנהל שלי היו טובים יחסית והוא פחות או יותר בגילי, אלא שיש לו קטע שהוא לא מסוגל לפרגן והוא כל הזמן היה מעליב אותי בצחוק, זו הדרך שלו להתחבר,יש לציין שגם הראה איזושהי קרבה פיזית לפעמים והיה משתף אותי גם בדברים אישיים, לא היה אכפת לי לפעמים, מודה גם שנמשכתי אליו, שיתפתי פעולה וצחקתי עליו בחזרה וגם שמחתי להיות במצב הזה,מעין פלרטוט או איך שלא נקרא לדבר המעוות הזה, אלא שכן היו הרבה פעמים שהוא ממש פגע בי בעוקצנות המבודחת שלו. לכן ישבתי איתו לשיחה ואמרתי לו שזה לא מתאים ושיפסיק להעליב אותי למרות שהוא אדם יקר וחשוב. הוא מבחינתו הבין שצריך מעכשיו להיות איך שלא נקרא לזה מאוד קונקרטי. אנחנו כבר לא ילדים קטנים אבל מסתבר שהוא לקח את זה ממש רחוק, מאותו רגע הוא נהפך לקר ומגעיל, אם מקודם הוא היה אוכל איתי ארוחת צהריים למשל, הוא כבר לא עושה את זה ודואג גם לקצר לי את הזמנים של הארוחה כדי שלא אחרוג, לא מספק לי דברים לא משתף עושה טובה שהוא מחייך, לא מסתכל עליי בעיניים, מידי פעם יש הבלחות שהוא משתעשע יותר מעצבן בשביל לצחוק, אבל בכללי הבן אדם הזה פשוט נהפך לשד בהרגשה שלי, ומאוד קשה לי עם זה. אני יודעת שאני לא צריכה להבין אותו, אבל בגלל שאין לי כל כך הרבה הצלחות במערכות יחסים מכל הסוגים והמינים אני באיזשהו מקום מרגישה שעשיתי טעות שויתרתי על החופשיות שהייתה ועכשיו זה הפך ממש לבעיה, אני מרגישה מנודה ומאידך מחויבת אגב לעבודה ואליו מסיבות אישיות כמובן שגם אני זקוקה לעבודה ולא רוצה להתחיל לחפש משהו אחר וגם ככה קשה לי להתאקלם, אני ממש לא יודעת איך לפתור את זה, האם צריכה להיות עוד שיחה ביננו, איך למצוא את הדרך ללב שלו שיפתח ויתרכך, האם זה בכלל אפשרי עם אדם כזה? אני יודעת שבפסיכלוגיה הפוקוס הוא על האדם עצמו, אבל אני תוהה אם במקרה הזה אני צריכה לבוא לקראת בגלל שאני בעמדה החלשה ותלויה מבחינה כלכלית, האם אני צריכה להתאמץ ולהמשיך לרכך בדרכים שונות, הרי הכל זה פוליטיקה, לפעמים זה אפילו לא קשור לפנים, לפעמים זה פשוט דברים כאלה שצריך להתעסק איתם בפלוטיקהי ממושכת.