לא מוצאת משמעות לחיי

שלום דפנה,
"האדם מחפש משמעות". מוטיבציה מרכזית של בני אדם לחיים, היא השגת תחושה של משמעות. משמעות יכולה להיטען בערכים שונים וסובייקטיביים. משמעות עבור האחד איננה משמעות עבור האחר. את מחפשת דרכים בהן תוכלי ליצוק אל חייך תחושה של משמעות ומנסה: בעבודה, בלימודים, אולי גם בניסיונות למצוא זוגיות, אך לא מצליחה להפיק את אותה התחושה.
ההרגשה שאת חווה כתוצאה מהכישלונות היא הרגשה של החמצה ושל ייאוש. לפעמים, אנשים נכנסים למעגל-קסמים בו ההרגשה עצמה היא גם תוצר של ניסיונות שלא צלחו, אבל גם הרגשה שמשפיעה בעצמה על הניסיונות לתפקד וליהנות מהחיים (הנאה רוחנית יכולה להיות הרגשה של סיפוק ותחושה של משמעות, לאו דווקא "כייף"). כך עלול להיווצר דיכאון ומעגל-קסמים כזה, קשה מאוד להצליח לפרוץ לבד.

אני קוראת על חוסר הרצון שלך לפנות לטיפול פסיכולוגי. אינני יודעת מה משפיע על חוסר הרצון. האם ניסיונות קודמים בטיפול? האם חוסר תקווה וחשק כלליים? האם אמונות ודעות מוקדמות לגבי טיפול פסיכולוגי?
לגשת לטיפול הוא צעד משמעותי שכרוך בנכונות לתת אמון באפשרות של קשר אנושי להועיל ולפעמים זה לא מובן מאליו.
עם זאת, אני רוצה לומר לך, שלטיפול פסיכולוגי יש פוטנציאל להועיל לך, לחזק אותך ולהבין את המקורות לתחושת התקיעות. גם אם מדובר בחרדות ובדיכאון, בהחלט יש לטיפול מה להציע לך. אפשרות נוספת, במקביל לטיפול, היא לפנות לאפיק התרופתי, בבדיקה אצל פסיכיאטר. תרופה אנטי-דיכאונית, יכולה לבסס קרקע נפשית לעמוד עליה ולהרגיש טוב יותר תוך זמן קצר ואז גם הטיפול יוכל להיות יעיל יותר עבורך.

שינויים יכולים להתרחש ובכל גיל.
אני מקווה שתצליחי להתחבר לתקווה שאת מחזיקה בתוכך ושתצליחי להיעזר.

תודה על המענה אבל אני מדוכאת כבר מהמצב.

נמאס לי מהחיים.
נמאססס

דפנה,
אפשר וכדאי - ביחד עם הדיכאון - לפנות לעזרה. לא כדאי לחכות. המצוקה שאת מצויה בה מורגשת היטב במילותייך.
אומנם הצעד הראשון צריך לבוא ממך: להגיע באופן ממשי למשרד המטפל, אך משם לא תהיי לבד ועוד מישהו יחשוב אותך, איתך. את זכאית לכך.