עזרה לאלמן דואב

שלום לך,

צר לי לשמוע על פטירתה של אמך. אין לי ספק שזה אירוע מאד מצער עבורכם. מתיאוריך עולה כי אביך מאד עצוב, מתייסר ומתאבל על מותה. נדמה לי שאך טבעי הוא הדבר.
אני שומע כמה אתם דואגים לאביך ואמנם תהליכי האבל שכל אדם חווה הם מאד אינדבידואליים, כל אחד חווה זאת באופן טיפה אחר, ב"איכות" אחרת ובקצב שונה. אני מניח שגם אתה ואחותך מתאבלים על אמכם, כל אחד מכם עושה זאת בדרכו.
ככלל, תהליך האבל לכשעצמו הוא תהליך שבהחלט צריך את הזמן שלו. במקרה שלכם, מדובר על חודש מאז פטירתה של אמך, כך שנראה לי שתגובתו של אביך לפטירת אשתו, אמך, היא - לפחות עד כה - טבעית ולגיטימית (הגם שציינת שהוא בינתיים גם שב לעבודתו).
במידה ואתם מבחינים כי הדבר נמשך יתר על המידה, לדוגמא, היה והעצב שבו הוא שרוי פוגע בתפקודו האישי, החברתי, התעסוקתי, במידה ניכרת, אזי הייתי שוקל לפנות לטיפול, כפי שעשיתם כבר בעצמכם. אגב, גם לתהליך הטיפולי צריך לתת את הזמן שלו.
ציינת גם שאתה ואחותך חסרי אונים לנוכח המצב שלו וחוששים לשלומו ובריאותו. אני בטוח שזה לא קל לראות את אביכם במצב הזה. נתחיל במקרה קיצון - במידה ואתם חוששים שהוא עלול לפגוע בעצמו, יש לדאוג להביאו לגורמי טיפול בבריאות הנפש (פסיכיאטר, פסיכולוג), או לחילופין להזמין פסיכיאטר (או פסיכו-גריאטר, איני יודע בן כמה אביכם) אליו הביתה, ניתן לברר אפשרות שכזו דרך קופת החולים או באופן פרטי.
לעת עתה, אתם יכולים להוסיף ולתמוך באביכם, לתת מקום לאבלו ולהיות שם בשבילו. נדמה לי שגם אתם זקוקים לכך.

מי יתן שלא תדעו עוד צער,
יאיר.

לדעתי ברגע שיחלוק את הכאב עם אנשים שכואבים כמותו זה יקל עליו. תראו לו שהוא לא לבד.