אני לא מעריכה את מה שיש לי

שלום ברטה,
התיאור שלך את היחסים עם אמא, הוא לכאורה, מאוד ברור. ישנה הטובה: אמא וישנה הרעה: את. אמא שעשתה הכל עבור ילדיה ובת שמתפרצת עליה. אלא שקרוב לוודאי שהמציאות הינה מורכבת יותר ויש בה רבדים נוספים על אלו הגלויים והחשופים.
ייתכן, שבעולמך הרגשי, ישנו גם כעס על אמא או אכזבה ממנה, לצד הכרת התודה והאהבה. אם כך – כדאי לעשות בירור רגשי לגבי היחסים עם אמא.
יחסי הורים וילדים, הם חומר לעבודה פנימית בכל גיל ותמיד תמיד מורכבים מכפי שהיינו מדמיינים. היחסים הראשוניים והמשמעותיים ביותר שחווינו ממשיכים ומשפיעים עלינו לאורך ההתבגרות בהרבה מאוד מובנים ולכן שווה לעבד אותם.

מכיוון שאיני מכירה אותך ואת היחסים עם אמך מקרוב, אני לא מרגישה שאני יכולה לתת לך טיפים מועילים. אני מבינה את הרצון שלך בפתרונות מהירים שיעזרו לך לשלוט בתגובותייך, אבל להערכתי, הנושאים הדרושים עיבוד הם עמוקים יותר, קשורים ביחסים מוקדמים עם אמא, במודל הנשי שהיוותה עבורך, באלימות בין ההורים שהיית חשופה לה בבית.
את וודאי מבינה שאני מציעה לך לגשת לטיפול פסיכולוגי. טיפול יספק לך מרחב להבין את התנהגותך ולעבד את הקשיים שבקשר.
ישנם מטפלים שמציעים עבודה ממוקדת על שליטה בכעסים, שכוללת למידה של מיומנויות תקשורת, שליטה עצמית ואסרטיביות. לדעתי, כדאי שעבודה ממוקדת כזו תעשה לצד עיבוד רגשי מעמיק של היחסים המוקדמים עם אמא (ועם אבא).

בהצלחה,

שאני לא שולטת בעצמי. זה משהו בסיסי שמצפים מכל אדם. לא מתנהגים ככה. קרה כבר שהיכיתי אותה וקרה שאיימתי שאפגע בעצמי, התקשרתי למשטרה וניתקתי עד שהם הגיעו. אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי.

ברטה,
התנצלותי על העיכוב במענה לך.
ההתפרצויות והקושי בוויסות העצמי מסבים לך כאב ותחושת אשמה ונראה שמאוד לא פשוט לך: לא ביחסים הממשיים עם אמך ולא פנימה - בנפשך.
את הצעד הראשון והאמיץ: הנכונות להכיר בקושי, עשית. כעת, אני מציעה בחום לשקול טיפול. לרוב, בעיות אינן נפתרות מעצמן ואף עלולות להחריף. לטיפול פסיכולוגי יש סיכוי טוב מאוד לסייע לך.
את יכולה לקבל טיפול דרך קופת החולים בה את מבוטחת, ללא עלות, או לבדוק אפשרויות של טיפול מוזל.