מסנ להתגבר על הטראומה ולא מצליחה

אני בת 23. לפני חצי שנה עזבתי את הבית ושכרתי דירה. הסיבה-מאז שנולדתי יש אלימות מצד אבי. האלימות הייתה כלפיי, כלפי אמא (בעיקר) וכלפי אחיי(בגירים). סבלתי בעיקר מאלימות נפשית. המצב בבית גרם לי לנזקים שאני מנסה לשקם(זכרונות שלא עוזבים אותי, הימנעות מזוגיות, חוסר יכולת לתת אמון, חרדה וכו').

במשך כל השנים עד הצבא שתקתי.

בצבא אזרתי אומץ לספר והתחלתי טיפול. היום אני מרגישה שהייתי בצבא ממש "טירונית" בנושא הטיפולים, כי עברתי יותר מדי טיפולים לוקים בחסר. הייתי אצל קב"נית שעזבה תוך 4 מפגשים, אח"כ טופלתי במרכז צבאי שמטפל בין היתר במקרים של אלמ"ב ושמחתי כי זה מרכז ייעודי להבדיל מקב"ן שמקבל פניות מכל הסוגים. אבל בדיעבד הבנתי שגם גם הטיפול לא היה בשבילי. נתנו לי שיחות שבועיות אצל סטודנטיות שנה ב' לעו"ס. אמנם הן היו מאוד קשובות וסבלניות, אבל אח"כ הבנתי שלתת למישהי שעברה 20 שנה בבית אלימות ולתת לה מישהו שעדיין לא מקצועי וגם לפרק זמן קצר (חצי שנה) זה ממש לעשות בדיחה ולא מתאימים את המטפל למטופל אלא לפי מי שפנוי.. אחרי חצי שנה היא עזבה וביקשתי להמשיך, אבלנאמר שיש עומס ואני לא יכולה כרגע להמשיך טיפול עם מישהי אחרת. כך קרה שהייתי תקופה ללא טיפול ועד שהתפנה שוב זו סטודנטית. הייתי כמה מפגשים והפסקי כי הבנתי שהיא גם תעזוב תוך זמן קצר ושוב זו סטודנטית חסרת נסיון..

ואז עד השחרור הייתי ללא טיפול. התקשרתי כדי לקבל טיפול אזרחי כי בצבא אין מענה, אך לצערי אמרו לי שאני חיילת ולכן לא יכולים לטפל בי (אמרו שהצבא צריך לטפל בי).

אחרי השחרור הייתי בטיפול כשנה אצל עו"ס ברווחה. הטיפול גם שם היה לדעתי כושל. במשך שנה הרגשתי שאני הולכת סתם. היא שואלת מה שלומי ואיך עבר השבוע וסתם אנחנו מדברות על דברים בלי תוכנית ממוקדת.למרות שאמרתי דברים שאני רוצה להתמקד, אבל זה לא הלך. הבנתי שגם ברווחה אין להם את ההכשרה לטפל במישהי שעברה 20 שנות טרור בבית.

הבנתי לצערי שגם ברווחה זה לא המקום שלי והבנתי מאוחר יחסית שכנראה מה שאני צריכה זה טיפול פסיכולוגי. האפשרויות היו בקופ"ח/פרטי. בדקתי וראיתי שעם כל הרפורמה, בקופ"ח אני אקבל טיפול מוגבל בזמן וגם יש רישום בתיק רפואי ומשלמים אם אין אבחנה, אז הלכתי לפרטי, לפסיכולוגית עם ניסיון רב ומטפלת ב-EMDR. לא רואה הרבה שיפור, גם לאחר 15 מפגשים.

עצוב לי שאני משלמת אלפי שקלים בחודש על טיפול בגלל אלימות שאני לא אשמה בה. הכל מכיסי ואני לא מסוגלת לתבוע אותו, כי הוא עדיין עם אמא ואם אתבע אותו, אז גם היא תפגע כלכלית. והכסף שלי הולך ומצטמצם ואני לא יכולה להרשות לעצמי מותרות. ושלא לדבר על חיסכון לעתיד.

עצוב לי שאני לא מוצאת את הטיפול שעוזר לי. השתפרתי מאיך שהייתי לפני הצבא אבל אני לא מצליחה לעשות את השינוי המיוחל.

עצוב לי שאני לא מצליחה בשום טיפול לשפר את הדברים שציינתי בתחילת ההודעה.


מה עושים? :(

נ.ב-אני עובדת, לומדת, מתנדבת- מנסה לעשות דברים מספקים.