חרדה

שלום נוגה.
נראה שהחרדה שלך להתרחק מההורים, נובעת מחשש להם בהיעדרך, יותר מאשר מהחשש לעצמך, בהיעדרם. את מספרת שיש לך חבר, שעומדת להתחתן ולגור במרחק מהם. נראה שיש לך רצון לפתח מקום משלך, אולם העצמאות והאוטונומיה שלך, נקנות במחיר של חרדה.
לא כתבת הרבה על הקשר עם ההורים ועל הסיבה לפחד, אבל אפשר לנחש מההודעה שלך שאת רגילה להיות בת תומכת ועוזרת להורייך. וודאי היו לכך סיבות לאורך השנים. הזכרת שאמא מובטלת וסובלת מקשיים נפשיים. כנראה הרגשת שהיא זקוקה לך קרובה או שאמא ואבא נתנו לך לחוש בהזדקקות שלהם.
כעת, משבגרת, מגיע הזמן שלך לגדול. אל חדוות הגדילה מתלווים כאבי גדילה. אצלך – הכאבים מגיעים בצורה של חרדה להורים.

אני מציעה לברר עם עצמך, האם להתרשמותך הורייך מסוגלים לתפקד בלעדייך בבית. אם ההורים סובלים מקשיים מהותיים, כדאי לבדוק, ביחד איתם, אפשרויות של עזרה עבורם, שתמלאנה את המקום שאת מילאת, במיוחד אם מדובר בעזרה קונקרטית.
אם אמא מטופלת במסגרת של בריאות הנפש, תוכלי לבקש את רשותה להצטרף למפגש עם המטפל ולערוך שיחת הכנה משותפת ליציאה מהבית, בכדי לאפשר לשתיכן (ואולי לכל המשפחה) אפשרות להתארגן ולבטא רגשות וחששות.
גם אם אמא לא נמצאת בטיפול קבוע, אפשר להיעזר במטפל משפחתי לצורך החשוב הזה, למספר פגישות של עיבוד רגשות שעולים סביב הפרידה והכנה לקראת השינוי.
אם מה שעולה מהבירור הפנימי שלך הוא כי החששות שלך קשורים פחות בפרקטיקה ויותר בקשר המיוחד עם ההורים, בקושי להיפרד ובמקום הרגשי שהחזקת בו בבית לאורך השנים, הייתי מציעה לך להיעזר בפגישות אישיות עם מטפל\ת, על מנת לאוורר רגשות ולהתכונן נפשית לפרידה.

ומשהו נוסף - את עומדת בפני פרק חדש בחייך, שאינו מוכר לך עדיין. חושבת ברצינות על חתונה, עומדת לעזוב לעיר אחרת. אולי גם אל השינויים המרגשים הללו, מתלווים פחדים וחששות, אלא שאינם גלויים כמו החרדה להורים ואולי גלומים בה. גם לגבי כך, כדאי יהיה לברר ולעבד ביחד עם מטפל, בשיחות אישיות.

בהצלחה,